משתמש:אליה/בייניש
בס"ד
|
ערך זה הינו ערך ליודעי דבר אלו שלא מכירים את הדבר הזה מוזמנים ללכת לקרוא ערכים אחרים. בינתיים אנחנו נצחק ונהנה, לבד! הא! |
הבייניש (או "בן ישיבה") הינו בד"כ אחד משוכני בית המדרש הקבועים המרבה לשקוד על לימודו ולעניין בו את כל האנשים הסמוכים אליו. הבייניש אוהב לפתח סוגיות תלמודיות מסובכות תוך כדי סיבוכן עוד יותר ע"י פישוטן לסיבוך של שתי שיטות של ראשוינים (במלעיל) ואחרוינים (גם במלעיל) לפםי שיטותיהם של אמוראים או אפילו של תנאים שכל מחלוקתם הסתכמה ברמת המשנה בשאלה האם גם הכהן מגביהה את הסל או רק האדם בהבאת הביכורים.
חלוקה לתתי מינים
בינישים מתפלגים לתתי מינים לפי הכיתות בהן הם לומדים- חמישית, שישית, שביעית, ושמינית.
בייניש חמשוש
הבייניש החמשוש הוא החפרן ביותר מכל תתי המינים אולי חוץ מהשישיסט שדרגתם די שווה במדד זה. הבייניש החמשוש שוקד כל היום על לימודו וניתן למצוא אותו לומד כל היום כולו ולפעמים גם במהלך כל הלילה (זמן זה מכונה "משמער!" ביידיש , או בעברית: "מי שמעיר אותי להשלים מניין בנץ יכול להתחיל לרוץ מעכשיו וישדע שהוא הורס לי את הטיול ביום שישי!"). הבייניש החמשוש כמובן חש מעצמו בגלל שהוא לומד כל היום וכל לימוד התורה העולמי, המכונה "עולם הישיבות", מונח על כתפיו ועל כן במהלך הסדרים (שאותם הוא בכלל לא צריך הרי הוא למד כל הלילה!) הוא חופר ללומדים על ידיעותיו הרבות בנושא אותו הם לומדים ואיך בכיתה ב' הוא סיים את המסכת הזו שבעים פעמים בלי לישון בכלל! הוא נוהג ללמוד הרבה משניות (כמובן ב"משנה סדורה" שהוא קיבל לבר-מצווה שלו מר"מ שידע עוד אז שהוא יהיה גדול הדור) וגמרא (ללא שטעינזלץ!), ומרבה ללמוד רמב"ם באדיקות תוך כדי דיון בלתי פוסק עם חברו הבינייש באיזה רבמ"ם עדיף ללמוד ("רמב"ם לעם", "הגהות הרב קאפח") ואיזה נוסח הכי מדויק. חמשוש זה נוהג לשאול כל שמיניסט על הישיבה (הסדר או גבוהה ) או המכינה (שמעמדת ראיותו של חמשושון שכזה אין בכלל זכות קיום לאדם שכזה) ולקבוע מיד מהי הרמה התורניית בכל ישיבה ששמה הוזכר ולקבוע את יתרונותיה (המועטים ) ולעמוד על רוב חסרונותיה וכמובן להלל לשבח לפאר לעלה ולקלק לישבה הגבוהה אותה אביו מורו מוביל בגאון ובתפארת בראש מוסדות התודה בארץ הקוידעש! משפט שנהוג לומר לבייניש שכזה הוא "זהירות! הענווה נוזלת לך מהציציות!".
הבייניש השישיסט
ללא ספק הפעור ביותר מכל הביינישים בגלל שהוא כבר לגמרי חש בישיבה כבביתו ובבית המדרש כבמבצרו. הגאויווה (במלעיל) עולה לו לאוזניים והוא חש בעננים כלפי כל הנחותים העוסקים להם בחיי שעה ( תנ"ך, מתמטיקה, אנגלית, ופיזיקה(!!!) ובכל מיני דברים שראוי לבזותם, ובכלל מקצועות חול רחמנא ליצלן) ולא בחיי עולם ( השגות הראוייבע"ד על הרמב"ם בעניין עליו חולק התוספות(ס) יו"ט עם על הרמב"ן (שם,שם)).לבייניש מסוג זה מובטח כי לצערו אין לו חברים והרי הוא קרח מזה ומזה (בעוד אין שכלו של אף אחד יכול להבין את השגותיו הנפלאות בשגם אין לו חברים לדבר איתם על זה).
הבייניש השביעיסט
עיניו של כל בייניש חמשוש נשואות אל נזר הבריאה , הבייניש השביעיסט. בייניש זה הוא המעלה הנשגבת אליו גויים ידרושו ובמהלך כל חייו מצפה הבייניש הקטן להפוך לכזה. לאחר החרמות ווהשפלות והנידויים מאחר שבסוף השישית הבינניש מבין שהוא חייב שיהיו לו חברים הוא מגלה את הציויליזציה ומתחבר אל בני האדם שוכני העפר ובשביעית מגיע לשיאים בעודו משלב מתמטיקה עם גמרא (בקיאות!) (יש כאלה שפירשו זאת כך שמותר ללמוד פיזיקה באוייצער) והוא מגלה את מה שהיה אמור לגלות לפני הרבה זמן והוא יושב ללמוד עם בייניש חמשוש את כתבי הרב קוק תוך מכדי ניסיון להנחיל לו את הערכים אתום הוא צריך להבין לפני שיהפך חלילה לבייניש שישיסט. הוא חי במעלה גבוהה הרבה יותר ומלב תלמוד תורה עם דרך ארץ ועליו נאמר "ישראל אשר בך אתפאר!".
הבייניש השמיניסט
הבייניש הזה שעומד לעזוב את ישבתו ולעבורכ לעום הישיבות האמיתי מתרוצץ בין ישיבות ומכינות ובודק אפשרויות לשילוב בין תורה לצבא כפי שהצליח להבין כבר את סוד חייו בשנה שעברה. הוא גם לר מחסיר שיעור אחד מפרויקט חלמי"ש (חינוך לחיי משפחה ) תוך הבנה על אילו יסודות הוא רוצה שביתו יעמוד. הוא מתחיל להתבכיין מתחלית המחצית השניה (ויש כאלה שאפילו עוד מיומם הראשון בשמינית עושים כך) עד כמה זמנו לא היה מנוצל ויוצא בקמפיין לניצתול הזמן כלפי החשמשושים והשישיסטים הצעירים. הוא מגלה עניין בפרטים הקטנים והוא מאושר כל כך לגלות שהוא חלק מישיבתו עד כדי כך שדמעות אושר פורצות כמימי מעיין המתגבר מעיניו ביומו האחרון הישיבה (יש כאלו הטוענים שזה בגלל שהוא הפסיד את ה"על-האש" של אתמול ב"חוף של הישיבה") והוא מסכם בדמעות אשר-עצב את ארבע השנים האחרונות תוך כדי חיבוק עז עם חבריו.
יחסי בייניש-ר"ם
הבייניש שאולי פעם לא כל כך אהד את רבו לומד להעריכו בשביעית-שמינית. הבייניש נוהג להקשות קושיות מכל מיני הקשים שהוא עורך על פי קל וחומר וגזירה שוווה בעודו מנופנף על ידי רבו עם כל מיני תשובות מנפנפות-בייניש. מידי פעם לרב אין כח להגיב באמת לדבברי הבייניש המטריד אז הוא אומר לו שזו היא אכן שלאה טובה (לא כדי שחלילה הבייניש ירגיש טוב עם עצמו אלא כדי שהרב לא יצטרך להסביר לו שלשאלתו אין על יסוד ועיקר.
מדי פעם הרב צוחק עם הבייניש על כל מיני שאלות הפוייסקים (מלעיל) וחילוקי שיטות על מנת להפיג את ענן הבורות בכיתה (דבר שלעיתים אף מעצים אותו). פעולה שכזו ננקטת לפעמים על ידי הרב גם כדי להוכיח לבייניש שהוא לא מבין כלום בעצם, וכי יש לו עוד הרבה במה להתעמק.
מה בייניש רוצה לעשות כשהוא יהיה גדול?
ר"ם בירוחם.
חזרה לעמוד הראשי