אגד
אגד (בתרגום מאנגלית: הלחם של ביצה ופרסומת) הינה חברת תחבורה, המפעילה צי אוטובוסים, ספינות ארטילריות, בית ספר לנהיגה בשטח צבאי וקורס הסבת ערסים לנהגי קווים מהגדולות ביותר ביבשת ישראל. בין היתר מפעילה החברה גם צי של מטוסי קרב, מהגדולות ביותר בעולם, וחברת תעופה בשם "אגדטורס".
נכון לשנת 2015, עם התקדמות הטכנולוגיה, אגד נשארה תקועה בסטטוס קוו של שר התחבולה, ואינה מפעילה את כל קוויה בשבת ובחג, זאת, על מנת לשמור על הצוויון היהודי בכל חלקי העולם, גם אם אין באותן המדינות יהודים, וגם אם הרוב המוחלט של משתמשיה אינם יהודים כלל.
סיפור ההקמה
לאחר המלחמה הקרה, יהויכין פרדיננד פדהצור (יפ"פ בקיצור), עולה חדש מקנדה, בן לגינקולוג שהואשם בהטרדה מינית ובביצוע פשעי מלחמה ולאם חד הורית בעלת השפם הארוך ביותר בהיסטוריה (שלימים תזכה להיות פיסחת), החליט להתאקלם במושבות הקיבוציים שמסביב לירושלים. ביחד עם רעייתו דאז, שולה פדהצור השלישית, רכש קונטיינרים יד-שנייה ביבוא מקביל מגוי בקנדה והסב אותם לאוטובוסים. באותם הימים תושבי ירושלים והסביבה כלל לא ידעו מה זה אוטובוסים, אז יהויכין נהג להשוויץ בכלי הרכב החדשים שלו, שבאותה התקופה היו עשויים מפיברגלאס, והיו נאכלים על ידי גמלים בקלות. עם השנים נפוצה סברה כי לימים, חטף יהויכין עשרות גמלים בני יומם והסב אותם לכלי תחבורה מדגם אוטובוס.
בשנת 1967, עם פלישת הבריטים לארץ ישראל, פגש יהויכין בחבר הכנסת (ולימים האוליגרך הגדול ביותר שידעה האנושות) אריה ברלב. אריה, אז חבר כנסת מטעם המפא"י, התלהב מהרעיון והחליט לשלוח את יהויכין למפעל הטקסטיל הגדול של ישראל בדימונה, על מנת שזה יוכל לייצר עוד ועוד כלי רכב חשמליים. יהויכין נהג לפקוד את בית הטקסטיל מדי יום, עד שלבסוף ירד מרעיון שיווק וייצור האוטובוסים והחל להשקיע את מיטב זמנו בייצור בדים גרעיניים ותלבושות רדיואקטיביות.
בשנות ה-70 המוקדמות, יהויכין קיבל במכשיר הזימונית שלו הודעה על פטירת אמו, ולקח חופשת מחלה ממפעל הטקסטיל, לא לפני שארז עמו למסע ארבעה חולצות של מותג היוקרה פול אנד נוקלייר (אך לא את של "אמפוריו ארמני" כי ישראל אינה מכירה בשואת הארמנים) ונסע לקנזס, שם מצא את אמו מוטלת ללא רוח חיים בביתה בקומה הרביעית שבפרברים הסמוכים ולצדה חמישה סוגי משככי כאבים, עט עיפרון נוצץ (כשמכבים את האור הוא גם מחליף צבעים) ופתק התאבדות מלא בכתמי דם (שלימים יתברר כי מדובר בכלל בקטשופ):
מתוך מכתב ההתאבדות, מרץ 1970:
"
בני האהוב יהויכין,
לא שיערתי שידי תהיה כה קלה על ההדק.
אם תחזור אי פעם לכאן, תראה אותי במצבי המעורער, שרועה על מיטתי, בודדה וערירית,
אך אני מקווה שתבין מה הביא אותי למצב הזה.
תמיד רציתי לפגוש אותך, בני,
אבל לא שיערתי שכך ניפגש, אחרי שנים שבהן היית מאומץ על ידי משפחת אומנה,
ובכלל, אמך היא כלל לא אני,
אמך עודנה חיה.
יש שניצלים במקרר, תדאג להפשיר, וקציצות למקרה שאתה לא רוצה שניצל, ויש גם חומוס ומיונז וקניתי הבוקר פיתות ככה שלעולם לא תרעב עוד
תעשה לעצמך סלט
אוהבת, ומצטערת,
דודה אנט.
"
בסוף שנות ה70, יהויכין שם קץ לחייו בעזרת מזלג.
האינתיפאדה הראשונה
לאחר מותו הטראגי של יהויכין, באמצע שנות ה-80, קבוצת ערבים התקוממה בעת שידור האירוויזיון בערוץ הראשון ועוד יותר החריפו את מחאתם לאחר השתתפות הצמד גילי וגלית בתחרות. מאחר וידם אינה יכלה לבצע פיגועי טרור בבנייני האולפנים של הטלוויזיה, הם בחרו להביע את כעסם על גבי האוטובוסים. ביום ה-8 בפברואר 1985, קבוצת אוהדי בני סכנין עלו לקו 69 של אגד בשייח מוניס, כשבידם מארז חגיגי עם כל שידורי התוכנית אודטה בשחור ולבן (ראו ערך גזענות). הנוסעים שהיו אפאתים לחלוטין אינם שמו לב להבדל בין הנוסעים הפלסטינים לנוסעים היהודים, מאחר והנוסעים הפלסטינים התחזו להיפסטרים תל אביביים. במהלך הנסיעה דווח כי אחד מן האנשים שישבו מאחור, תיעד בעזרת מסרטת הוידיאו שלו את הליך הפיגוע. להלן מלל השתלשלות האירועים:
- בחור ערבי: (בתרגום מערבית): ...גש גש אליה לשם לך...
- "...אמרו לך בעם שאת ברח?..."
- בחורה יהודייה: (בתרגום מעברית): "לך מפה! יש לי חבר!"
- בחור ערבי: "וואללאק... תגידי, אולי בא לך לעלות אליי לביתה?"
- בחורה יהודייה: "לא, סוטה, יש לי חבר!"
- בחור ערבי: (במכשיר הקשר בערבית): ...אולי הגיע הזמן לעבור לתוכנית ב'?... קיבלתי עבור...
- *סאונד עוצמתי של בום נשמע בכל עבר*
לאחר התפוצצות האוטובוס (שממילא היה עשוי מפיברגלאס ואם לא היה מתפוצץ, היה נאכל על ידי גמל), אותרה לצד הגופה של הבחורה מארז חגיגי עם כל העונות של אודטה לרגל העיד אל-פיטר. גופת המחבל וחלקיה נאספו על ידי זק"א, ונשלחו לגן החיות התנ"כי שבירושלים, שם נאכלו על ידי גמל ביחד עם חלקי האוטובוס העשויים פיברגלאס.
האינתיפאדה השנייה
- "הימים, ימי בצורת. עלי שלכת בתפזורת. מתי כספי מפזז לו, במצעדי הפזמונים, עם גלי עטרי, ועוד גברת, שאותה איני זוכרת, והערבים כועסים, זחוחי קומה וזעופי פנים, עולים על אוטובוסים, ושם הם מתאבדים."
- ~ משוררת אלמונית
בשנות ה-90 המוקדמות, עלו שמות של מגה-סטארים אל מרקעי הטלוויזיה הישראלית. בין להיטי הטלוויזיה הישראלית דאז ניתן למנות את טל מוסרי (משורר, פזמונאי, כוכב ילדים ואופטומטריסט במקצועו), מיכל ינאי (בעבר דוגמגישה, כיום אף אחד לא יודע מה היא עושה), סופי צדקה (היא תמיד צדקה), רבקה מיכאלי (שעל שמה קרויה האמנית השחורה רבקה בלאק), עודד מנשה (אותו אין צורך להציג. נשוי ומתגורר בעיר על שמו, אלפי מנשה, שבה כלל לא עברו אוטובוסים באותה התקופה), איתי שגב (WHO?) ואודטה. הראשון לזהות את כולם היה כבוד ראש הממשלה, מר ביבי נתניהו, ומאז דואג בלא ליאות להצלחתם ברחבי היבשת הישראלית ובעולם כולו, ורתם את כל הסוכנים, בארץ ובעולם, לקחת חלק בקידומם.
הערבים, שבאותה התקופה נהרו בהמוניהם לקלפיות באוטובוסים של השמאל הקיצוני (להבדיל מהאוטובוסים של אגד, ששימשו אנשים בעלי השקפה פוליטית ימנית בלבד), ראו בכך פגיעה אישית ולכן ניסו לסמן לעצמם למטרה את הטרף הכי קל (לפחות כך היה נראה להם), אודטה (שהייתה הראשונה לזהות את כמות הקלוריות בסופגניה שמשקלה 72 ק"ג) אך נכשלו, לאחר שזו ביצעה בהם סיכול ממוקד, אך הם לא ויתרו. עם השנים שיטות הפיגועים שלהם צלחו (שיטות הפיגועים גדלו ביחס לשיטות קלטות הוידיאו של אותה התקופה) והם החלו למכור ולשווק באוטובוסים קלטות דיג דיג דוג (בכיכובו של הכוכב הנופל דליק ווליניץ, אף אחד לא זוכר אותו אה):) ולאחר מכן החלו להכניס אל תוך אותן קלטות וידיאו חומרי נפץ (שיוצרו בעיקר מקרניים של חדי קרן, סליל של קלטות מזייפות וישנות, סיליקון, 4 כדורי אופטלגין ושאריות דם של בתולות ים) ועלו עמם לאוטובוסים הישראליים. ראש הממשלה דאז, ביבי נתניהו, שיגר מסר חד וחריף לקהל בוחריו ומאמיניו, באמצעות תוכנת התקשורת הידועה MSN Messenger:
- "האם אתם שומעים אותי?
- לא.
- האם אפשר לתקן?
- ת'תקלה?
- ...
- האם אתם שומעים עכשיו?
- לאלה שלא שמעו אותי.
- אחזור על כמה דברים שאמרתי.
- אמרתי ש'כשם שהנאצים שאפו לרמוס את הציוויליזציה,
- ולהשליט..'"
בדיוק בחלק ההוא, נקטע נאומו של ראש הממשלה, ואז החל פרוגרום יהודי כלפי הטרוריסטים הפלסטיניים. בתחילת נאומו של רה"מ, אגב, אנחנו השמטנו את הפרט הזה - רה"מ הזכיר כי גם הנאצים נהגו לחסל את היהודים בעזרת קלטות של אודטה, מה שגרם לזעם רב בקרב היהודים בגרמניה הנאצית ובנוסף, גרם לאיחוד האירופי ולארגון האו"ם להכריז על הקלטות של אודטה כעל אסון בינלאומי.
סך כל ההרוגים והפצועים באותן האינתיפאדות, עומד על 1 וחצי.
אגד כיום
עם השנים, תאגיד אגד עשה שינוי ביכולותיו. התאגיד התרחב מיום ליום, חתם על הסכמי שלום והסכמים קיבוציים עם מדינות עוינות שונות במטרה ליצור התקשרות ותחבורה ציבורית גם במדינות האויב, הפר כל הסכם מדיני אפשרי ובעיקר, רמס את זכויות נוסעיו ברחבי הארץ. תאגיד אגד הפך למונפול עצום בתחום התחבורה הציבורית, והואשם ברצח לאחר שנמצאה גופתו של מייסד התאגיד המתחרה (והכושל, יש לומר), דן, אדם אלמוני בשם אהוד אולמרט (שלימים יהיה מלחין השיר "אהוד אהוד, אתה כל כך חמוד" שכתב אהוד ברק). יש הסוברים כי אהוד אולמרט כלל לא נרצח על ידי המתחרים, אלא ביים את רציחתו, על מנת להפוך לראש ממשלה (כושל לא פחות). הטריק הזה ככל הנראה צלח.
הישגים עם השנים
- בשנת 1998, קיבל התאגיד היתר לפתח צי ימי במימון השלטון הקומוניסטי ברוסיה למטרות ריגול.
- בשנת 2000, עם חגיגות המילניום, פותחה גירסת האבטיפוס של אתר התאגיד, שכלל בתוכו מסרים מחרחרי-מלחמה, רשימות חיסול בתחנות הפזורות ברחבי הארץ ויצירות אמנות של סטאלין (אמן אוונגארד רב-פעלים) שהוצגו גם על גבי התחנות השונות;
- בשנת 2003, עם יציאת הWindows XP למחשבים ולמגזר העסקי, קואופרטיב אגד שכפל את יכולותיו והקים אתר (שלימים חיסל את "וואלה!טורס" המעפן) בשם "אגדטורס" המאפשר לכל אדם טיסה למדינות עולם שלישי ו\או קומוניסטיות באוטובוסים המעופפים של אגד
- בשנת 2005 אגד זכתה בפרס הבין-לאומי "ההמתנה הארוכה ביותר בהיסטוריה לאוטובוס" לראשונה. מנכ"ל החברה דאז, מר"ן עובדיה יוסף, אמר בעזרת יועצו דאז, הרב ישראל כץ: "נמשיך לא לשרת את המגזר החילוני גם בשבתות ובחגים ונרחיב את שעות ההמתנה בתחנות השונות כך שהציבור ימשיך לחכות[...]תודה על הפרס ושנמשיך כולנו להמתין!". בנוסף, כ-10 שנים לאחר מכן, הרב ישראל כץ הפך לשר התחבולה ועצבן את ציבור השמאלנים עוכרי ישראל בכך שהעלה תמונה שלו נופש בלוטראקי לצד אגם מזוהם וכתב על כך בדף הפייסבוק שלו: "בלי אוטובוסים, בלי מתי מעט המפגינים, סתם טיול שטח בנחל התאומים. חג שמח!". (בכך עבר על האיסור החמור של מר"ן עובדיה יוסף האומר: "לא תיסע באוטובוס בשבת ובחג", איסור חמור שהעונש עליו הוא תשלום קנס ועד שישה חודשי מאסר על תנאי בבית דין של מעלה.
- בשנת המס 2007 הקואופרטיב התרחב והחל לאמץ לחיקו נהגים ערסים, שנהגו לברך מדי יום ביומו את הנוסעים בקללות עסיסיות.
- בשנים 2014-2015 התרחב הקואופרטיב עוד יותר והחל להציב תחנות שאין בהן כלל מקום לשבת, תחנות שההצללה בהן מאפשרות לשמש לחדור ובכך אינן מאפשרות צל, תחנות שהן למעשה רק עמוד ושינויי מסלולים וקווים חדשים וביטול הישנים, כך שלנוסעים לא יהיה מושג איזה קו הם צריכים, והאם בכלל מדובר בתחנה.
- בשנת 2015 אגד השתמשה בצי הימי שלה שלא כחוק למטרת חיסול "מוביט", שהיו הראשונים להלשין על כך שהאוטובוסים של אגד הולכים לאחר בשעתיים וחצי, לציבור הנוסעים שפספסו את הקו הקודם. מפעילי "מוביט" ירדו למחתרת ובערעור שהגישה אגד "מוביט" הוצאה מהחוק (וכיום למעשה אינה חוקית כלל). אגד לא הואשמה בביצוע פשעי מלחמה במקרה זה.