בורשט

"יאמי."

~ פוטין על מנת הבורשט היומית שלו

"יאמי."

~ פאטון על מנת הבורשט בצד השני של הגשר האחד הרחוקה מדי, אותה הריח אך אליה לא יכול היה להגיע

"בורשט ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן"

~ שבתאי צבי על פולי הבורשט התורכי המיובשים שהמציא

"צעירים: בורשט שזרקת בו אבן אל תשתה ממנו מים, עדיף שתזרוק"

~ אבן על החיילים

"זה טעם נרכש."

~ אזרח מן השורה על בורשט

ניתן לדעת שהאישה הזו עדיין לא טעמה בורשט משום שהיא מביעה שמחה, דבר הנדיר ביותר אצל אנשים שכבר אכלו בורשט. ההבעות הנפוצות של אנשים אלו הן גועל, עצב, ואומללות

חֲמִיצָה (באוקראינית- огидно, ברוסית- тошнотворный) היא מרק חמוץ מהמטבח המזרח אירופי. מרק זה מיוצר מסלק, דם של ילדים נוצרים, ועוד כל מיני מוצרים שמסווים את טעם הדם. בעיקר כוסברה, אבל זה משתנה בהתאם לטעמו של זה שמכין את הבורשט. בורשט הוא לא מרק בורשט, אלא משקה אחר בעל אותו השם, שנמצא בסכנת הכחדה. למרות זאת, כאשר אין סכנת הכחדה, עוד יותר קשה למצוא אותו.

מקורו ומוצאו של הבורשט, תולדותיו, גלגוליו, והשפעתו על השפה האנושית

ישנה תיאוריה הגורסת כי האדם שהמציא את הבורשט כל כך התלהב מטעמו הנורא, שרצה להציגו בפני אלכסנדר הראשון. הוא אפילו רכש מקדר (עושה קדירות) קערה מיוחדת בשביל לעשות זאת. כאשר הגיע לארמון של אלכסנדר עם קערת הבורשט שבידו, אלכסנדר לא ממש אהב את המרק בהתחלה, אך לאחר מספר דקות הוא התחיל להתרגל לטעם וביקש מהנתין הפשוט את המתכון. לאחר שהנתין סירב, המלך התעקש בנימוס, והורה בידו למוציא המלכותי להורג להציג לנתין את חרבו המרשימה בשביל לשכנע אותו. הנתין השתכנע מיד ואף העניק את הקערה שהביא כמחווה לאלכסנדר. לפי תיאוריה זו, הקערה המדוברת נשמרה עד היום והיא התיעוד הראשון לבורשט. מצד שני, ישנן מחלוקות בין ארכיאולוגים לגבי השימוש בה- חלקם טוענים שאכלו איתה בורשט וחלקם טוענים שזה היה כלי פולחן עתיק שסייע בהקרבת קורבנות במזבח.

כאמור לעיל (איש אינו יודע היכן הדברים נאמרו לעיל, וזהו אחד מהסודות שירדו עמו לבורשט), הבורשט הוא אכן משקה צרפתי עתיק עם מעט דם ספרדי, ויש אומרים גם דם צפרדעי. על פי התנ"ך, כשעשיו ביקש מיעקב "הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה, כִּי עָיֵף אָנֹכִי!" לפי הציווי המקראי: "לֹא! תֹאכְלוּ עַל הַדָּם!" ברור לקורא (או לצופה ההצגה) מה יעקב הכין שם למעשה. בני ישראל הגיעו למצרים לאחר שהאחים ראובן ושמעון מזרחי זרקו את יוסף צדיקוב לבורשט, במסגרת חיסול חשבונות בין כנופיית ביבי נתניה לראשון לציון הרב דרעי שליט"א. הם עזבו את מצרים כאשר היאור הפך לבורשט, אחרי שפרעה ציווה על חרטומיו לחפש את התשובה לחידה שהציב לו משה: "מה ירוק מבחוץ ואדום במפנים, שמים אותו במיקסר ויוצא מיץ טעים?" משום מה, האבטיח לא עלה בראשם, ובמקום זאת הם ניסו לבדוק אם אפשר להיפטר מהצפרדעים בדרך זו. רצח הצפרדעים הוביל לקריסת מערכת האקולוגיה בארצם, ולריבוי יתושים ויבחושים שהתרבו והתרבו משום שהיה להם בורשט בשפע, ולא היו שום צפרדעים שיאכלו אותם. קולות הכאת היתושים בידי המצרים נשמעו עד ארץ כנען, וזוהי "מכת" - שבטעות נחשבת למכה אחת עם "בכורות". על שמה נקראת העיר מכה, "מכה". גם הארץ "מרוקו" נקראת על שם המכות האלו, כשיבוש של השאלה 'למה מה קורה?' הנאמרת באופן טקסי מיד עם תחילת המכות.

בעקבות מוצאו הצרפתי של הבורשט, אין לבטא לא את השי"ן ולא את הטי"ת שבו. כך נותרים עם משקה לאניני טעם ששמו בור (או בורסוּד - בדרום צרפת). המשנה מזכירה את המשקה וקוראת למי שהוא צרפתי ללא תקנה: 'בּוֹר סוּד' שֶׁאֵינוֹ מְאַבֵּד טִפָּה.

השפעת הבורשט על הכלכלה העולמית בימינו, והקשר שלו לבורסה

הבורסה נקראת כך מכיוון שיהודי צרפת ניסו לצאת ממנה בשעת ליל הסדר, ולכן כל שנה נחוג יום נפילת הבורסה שבועיים לאחר מכן. אנשי "כספים" מהדרין קופצים מבניינים גבוהים, על מנת להראות, קבל עם ועדה, שאינם לוקחים אתם דבר לגיהינום אליו הם קפצו, בוודאי שלא את ממונם. על מעמד יפה זה נכתב השיר 'דיינו' ובו המלים: "ולא נתן לנו את ממונם". יהודי מרוקו, מציינים את הטקס הזה בחג הממונה, בו הם מנסים לחנוק את עצמם במופלטות, האלטרנטיבה לקפיצה ממגדלים, (שהיו נמוכים מדי בארץ מוצאם).

עם הזמן הצרפתים הוסיפו אותיות לשם המשקה, והיום כותבים אותו בצרפתית (בלי לבטא חלק מהאותיות) Bouaeraxauntoauxe. שחקן הטניס היהודי ש"סה הכהן בוראט אימץ שם זה לאחר שמלכת אנגליה הכתירה אותו כאביר הלילה, ובעת מעמד ההכתרה לא הסכים להסיר את עניבת הפרפר - סמל היהודי הגאה בבנו בר המצווה. המלכה שאלה: מה נשתנה האביר הזה מכל האבירים? פסח מוסקוביץ', מתרגם האגדה (לכן היא נקראת האגדה של פסח מוסקוביץ') חשב שמדובר בלילות, והשאר אסטוניה, ארץ שלא קשורה לסיפורנו באופן ישיר, כי האציל דרקולה נדד משם לאפריקה בחורף יחד עם שאר עטלפי החרקים.

הבדלים בין מטבחים

הבורשט אמנם התחיל כמאכל בלעדי לאצולה הרוסית, אבל לאחר מספר שנים הוא הפך למאכל עממי, ככל הנראה בעקבות נפוליאון, שטעם את הבורשט לראשונה כשפלש לרוסיה והחליט שזה מזון מושלם לחיילים שלו. הבורשט התפשט בכל מזרח אירופה, עם מספר הבדלים בין עם לעם. ישנם עמים שאוכלים את הבורשט כנוזל העיסתי והורוד שהוא, ויש כאלו שלא מסוגלים לסבול את טעמו ומוסיפים לו מצרכים שונים ומגוונים כמו נקניק, שמנת, עשבי תיבול, שמנת, ונקניק.

הבורשט בישראל

הבורשט לא כל כך הצליח אצל הישראלים שאינם מהעולים של האליטה האירופית, כנראה, כי חוש הטעם שלהם אינו אנין ומעולה כמו של האירופאים העילאיים הללו. קיומו של הבורשט גורם לישראלים המזרח-אירופאיים להיות מגובשים, מכיוון שהאהבה לבורשט היא מכנה שמשותף להם, וגורם להם להתלכד באמצעות ערבי אכילת בורשט והחלפת מתכונים זה עם זה.

אישיות מפורסמות שנראו כאשר הן אוכלות בורשט

בורשט כנשק

בחזית המזרחית של מלחמת העולם השנייה היה קרב עקוב מבורשט בין הרוסים לגרמנים. כיום אנחנו יודעים שהרוסים ניצחו, אך רק מעט אנשים (בעיקר היסטוריונים, חיילים, ואנשי ממשלה לשעבר) יודעים על כך שהבורשט היה אחד מכלי הנשק שהשתמשו בהם בזירת הקרב. מסופר שאלוף ההפלות הסובייטי, הטייס איוואן קוז'דוב, היה יורה בורשט ממטוסו. הגרמנים לא ידעו מאיפה זה בא להם והיו מתים בזה אחר זה. כיום ישנן שמועות שמפעלי נשק וממשלות שונות "לקחו השראה" מהבורשט ועוסקים בפיתוח נשק חדשני בעל הרכב כימי הדומה לזה של בורשט.

שימושים עיקריים בהיי-טק

לבורשט ידועות תכונות רבות ההופכות אותו רכיב חיוני בתעשיית ההייטק בכלל, ובתחום השבבי-חומצה בפרט. החומצה הייחודית שלמעשה מרכיבה את חלקו הגדול במיוחד של הבורשט, מאפשרת את שילובו בשבבי-חומצה אשר מהווים כ 34.69% מכלל מחשבי העל של הצבאות הגדולים בעולם ושל חנונים עם מחשבי על בכל העולם. הרכבה הכימי של החומצה הינו סודי ונשמר במרתפי אגודת "א-יידישע-קורפוריישן" בקראקוב-תחתית קרוב ל... המון זמן. לטענת כימאים מובילים ואנשי הייטק בכירים ועוד כמה מפיצי-בולשיט למיניהם, ההרכב לא שונה בהרבה מההרכב של להקת צמד רעים. לחילופין כאשר עירבבו אותם מומחים את הגפילטע של איןציקלופדיה יחד עם שאריות DNA של שבתאי צבי, הם קיבלו משהו שבכלל לא דומה לחומצת הבורשט אלא עוד בדיחה איןציקלופדית מאולצת. לאחר פרסום הבדיחה הנוראית, קרסה כלל תעשיית שבבי-החומצה והיא נבלעה בתוך הענף השולי יחסית המכונה: מלפפון-חמוץ-עם-קוגל.

סגולותיו הרפואיות של הבורשט

לבורשט גם סגולות לאריכות ימים, וידוע שנשיא המדינה מר שמעון פרץ, אמו הערבייה ודודיו בני ה-114 בקווקז ובאיי מאוריציוס זכו לאריכות ימים למרות הימנעותם מבורשט, מעישון סיגריות ומשתיית יין אדום. הבורשט מסוגל לרפא סרטן, איידס, כלבת ילדים, לפתוח סתימות בכיור ובפה, להקים את המתים ולגרום לאנשים לעוף (אם כי ישנם רופאים הטוענים כי מידע זה שגוי והדבר היחיד שהבורשט גורם לו זה הזיות).

הבורשט בספרות וכתרופת הרגעה

ספרי ילדים נכתבו על בורשט: האריה שאהב בורשט, וכן מרק בורשט הארנב.

במקור, הספר "חמישה בלונים" נכתב על ילד ושמו בוריס, ולו בלון בצבע בורשט. אלא שלא נמצאו חרוזים מתאימים ל'בורשט' בשפה העברית, והוא הוחלף ב'אלון' שמתחרז עם 'אדום'.

כמו כן, הבורשט משמש גם כתרופת הרגעה לילדים קטנים, בשעה שהם רואים סרטי אלימות בסמארטפונים של הוריהם. ההורים מרגיעים את ילדיהם ומספרים להם שאין מדובר בדם אמיתי אלא בבורשט. בכך הבורשט גם תורם לשלום העולמי ולרגיעה הקיצונית במיוחד של לוחמי האיסלאם הסלאפי (הנקראים משום כך גם "מוסלמים קיצוניים") רגיעה שנקראת "תהאדייה". (או "תאהדייה") (או "תאהאדייה") (שמשמעותה רגיעה). ביטוי לרגיעתם היא האמרה הנפוצה בפיהם והנהוגה על ידם: "בורשט ששתית ממנו, אל תיידה בו אבן." ברבות הימים אמרה זו שובשה, והיא הנקראת בקול רם בידי לוחמי האלטעזאכן (הידועים בקולם הרם, ובשפתם הארמית על שם עיר מוצאם 'רם-אלללה'), כשהם יוצאים לקרב. ישראל הייתה הראשונה שהפרה את הרגיעה בכך ששלחה לאו"ם את אבא אבן, ומאז המזרח התיכון כולו נתון במרחץ בורשט.

אופן הכנת הבורשט

הבורשט כאמור לעיל הוא למעשה בורקס דרום-צרפתי (שם כותבים 'בורקשט', אך לא מבטאים את הקו"ף).

יש להשרות את הבורקס במים למשך מספר ימים, עד שמתקבלת עיסה ירקרקה. מערבבים היטב עד שהבורקס נמס לחלוטין, והנה לכם מרק בורשט טעים. להגיש קר כמנה עיקרית, או כמתאבן, כדי לחסוך את הצורך במנות נוספות. מיד לאחר הגשת הבורשט, האורחים בדרך כלל מודיעים שהם שבעים. בורשט המוגש באופן זה נקרא גם 'דיאטת בורשט', והוא נועד להורדת משקל חמורה ומהירה, כשזו חיונית ודחופה במיוחד. את ההסבר המדעי על דיאטת הבורשט ניתן לקרוא לאחר חיפוש פשוט בגוגל (נכון לשנת 1991) (לא נכון לשנת 1992 והלאה) (אז מה נכון?) (תבדקי בגוגל, מה את שואלת אותי?) (נא להשמיט תכתובת זו מהערך) (מי?).

הבורשט ובריאת העולם, שבתאי צבי וסופו של הבורשט

קוראים נאמנים של מאמרים של שם המשתמשת המסרבת להשתמש בשם זה, ולעומת זאת כן משתמשת בשם אחר, שמו לב שקיימים למעשה שני בורשטים ולא בורשט אחד כפי שמקובל לחשוב. יש הטוענים שזוהי מזימת קנוניה, או בעברית עדכנית מה שנקרא מיזם קשר, שקשור בצורה זו או אחרת לשבתאים ולשבתאי צבי, אך אנו סמוכים ובטוחים, בטלים ומובטלים, שעוד יבוא היום, ימים יגידו, נחיה ונראה, מה יש למהר, למה מה קרה, ומה יפית, עם התאחדותם של שני הבורשטים לערך אחד, הדברים יבואו בוודאי על מקומם בשלום, ייושרו ההדורים, וכל ישראל ישמחו ויראו, ולא יבקשו עוד מנה של נזיד, כמו שכתוב: "ולא יזידון עוף".

כאמור, הבורשט נדד (בימות החורף הקשים של הריביירה הצרפתית) מדרום צרפת למרוקו, ושם נקרא בורשץ, ראשי תיבות בנו וממשיכו רבינו שבתאי צבי. הוא המשיך עד מרכז אתיופיה, שם לא שמעו על ש"צ ולא יודעים לבטא צד"י, ולכן קראו לו רק "ברא". מכאן התגלגלו הדברים עד שפותחה התיאוריה שהבורשט היה הנוזל הבראשיתי, שבו החלה התפתחות המינים והאבולוציה של הדינוזאורים וקופי הענן שהביאונו עד הלום, בעיוות היסטורי, על ידי דודו של הרצל, תיאו. על מנת לשמר בזיכרון האנושי הבין-דורי את האירוע הזה, הומצא הביטוי הנאמר בכל בר מצווה: "ותאודור, לא הוריי - שהביאוני עד הלום". הלום שימש לפתיחת ראש הילד הנוצרי שדמו שימש להכנת הבורשט, בעת שהצעירים יוצאים מבית הכנסת ל"יזכור" ונותרים בו רק הפטריכלים של זקני ציון. ובכך נסגר המעגל ונוצר קצר.