מימונה
|
יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך היא: לא כתוב בצורה איןציקלופדית. אבל בכל אופן, הערך הוא חסר ערך עבור איןציקלופדיה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. יש כאלו שאפילו יקראו את מה שכתבתם. |
- "מי מונה?"
- ~ עוזי כהן על שאלה שהתשובה אליהן היא "חבר מרכז הליכוד"
מימונה היא חג הנפוץ בעיקר בקהילות אשכנז, אך נחגג גם ע"י רבים מבני עדות המזרח. שמו של החג נגזר משם הלהקה "מיומנה" - מאחר ומנהג נפוץ בחג זה הוא תיפוף על פחים בשמורות הטבע ונפנוף קרטונים מעל כלי פח שונים - מנהג המזכיר את הופעות הלהקה. שורשי המנהג הם למעשה בעדה המרוקאית, אך השתרש עד מהרה ונעשה נפוץ בקרב חברי כנסת אשכנזיים שאימצו את מנהגי החג בכדי לזכות בקולות הפוטנציאליים של בני עדות המזרח בישראל. המרוקאים, מאידך, נוטשים את מנהגי החג במטרה שלא ידבקו בהם הסטיגמות שנצמדו לעדה המרוקאית בזמן הקמת המדינה, ומכאן שהחג הנ"ל הפך ברובו לחג אשכנזי למהדרין.
מנהג שהשתרש מאז שבית המקדש היה קיים, ונערך עד היום בחג המימונה הוא מנהג הקרבת הקורבנות. מדי שנה, כמה אלפי מרוקאים שבחסות כמה מהחברות הגדולות עורכים סעודות חג כמיטב המסורת המרוקאית, מתאספות בפארקים ובשמורות הטבע במטרה להקריב את קרבן החג על מזבח מיוחד שנבנה לשם כך, וידוע בשמו - ה"מנגל".
מאכל נוסף הנפוץ בחג הוא התרבוש. מאפה זה הוא בעל גוון בורדו וחוט המשתלשל מקודקודו. ידוע שבעבר נהגו המרוקאים שחגגו את החג לחבוש אותו על ראשם, אבל היום גם מקובל לאכול אותו. טעמו של התרבוש הוא טפל, ולמעשה הוא נטול כל ערך תזונתי.
הלבוש המסורתי במימונה היה מחובר בעבר לשורשי העדה המרוקאית, אך כיום המנהג המקובל הוא ללבוש בגדים קצרים, כפכפים ומשקפי שמש. מנהג אשכנזי ידוע הוא לחבוש על הראש מופלטה, שהיא מעין כובע שהיה נפוץ בתרבות המרוקאית, לאות הזדהות עם בני העדה ומנהגיו המקוריים של החג.
מנהג נוסף הנפוץ בחג הוא שתיית מסיר שומנים כמיטב המסורת המרוקאית. כידוע, מסיר השומנים היה קיים שנים רבות במרוקו ונצרך רבות בחג הפסח, ובחג המימונה שלאחריו. בחג המימונה נהוג לשתות כמויות גדולות של מסיר שומנים כדי לאזן את הערך הקלורי הגבוה של המאכלים של פסח בכלל, ושל המאכלים המרוקאיים מהמימונה בפרט. כמו כן, ראוי להדגיש שערכו הקלורי של תרבוש הינו נמוך יחסית, ולמעשה כשלושה עשר תרבושים משתווים לפרוסת לחם אחת.