יצחק שמיר
סילחי לי.
סילחי לי גבירתי, אבל את משתמשת בכיסא שלי, אני צריך את הכיסא הזה, ולא, אני בכלל לא חושב שאני חצוף בגלל שזה הכיסא שלי ואת יושבת עליו, וזה מה שאמרו לי גם בפעם הקודמת, שזה לא היה השולחן שלי ורק השתמשתי בו באופן זמני ובגלל זה שמו עליו את כל הקופסאות האלה, בגלל שזה מה שקרה בעבודה הקודמת שלי, כשעבדתי בתור יצחק שמיר או משהו כזה, ואת עושה את אותו דבר שהם עשו ולא, אני לא חצוף בכלל, עוד מעט תיקחי לי גם את המהדק ואני לא אראה אותו שוב לעולם, כי זה מה שקרה, הם לקחו לי את המהדק, וכשקיבלתי אותו בחזרה הוא היה שרוף לגמרי והוא כבר לא נראה כמו מהדק. אבל אני בן אדם הגיוני, אז קיבלתי את המהדק השרוף כמו בן אדם הגיוני, אפילו שלא אכפת לי אם חושבים שאני בן אדם הגיוני או לא או, אפילו, אם ישימו אותי בכלא, בגלל שאני לא עשיתי כלום, רק שרפתי את המשרד ושמתי רעל עכברים בתוך הגוואקמולי אבל זה לא נחשב בגלל שהם לקחו לי את המהדק.
אני בן אדם הגיוני.
העבודה
מה שרציתי להגיד, עבדתי בחברת ישראל בע"מ, והעבודה שלי הייתה למיין דפים, אבל אז היה לי כיסא, אף אחד לא ישב על הכיסא ואני מיינתי דפים וכשהייתי ליד החלון יכלתי לראות שני זרזירים, והם היו נשואים, אבל אז הם הזיזו את השולחן שלי שבע פעמים, שבע פעמים הם הזיזו את השולחן שלי, ואמרתי לנפתלי שאם הם יזיזו אותו עוד פעם אחת אז אני מתפטר. ממש עמדתי להתפטר. ואמרתי גם ליאיר, בגלל שהם כבר הזיזו את השולחן שלי ארבע פעמים, אז אמרתי לישראל, והם הזיזו את השולחן רחוק מהחלון ולא יכלתי לראות את הזרזירים יותר, אבל שמרתי את המהדק האדום, כי הוא עבד ממש טוב. שבע פעמים הם הזיזו את השולחן, שבע פעמים!
ואמרו לי שההנהלה עומדת לפטר כמה אנשים ואמרתי, אמרתי שלא אכפת לי אם יפטרו אותי, הם לא יכולים לפטר אותי אם אני מתפטר! אני עומד להתפטר, אמרתי להם, והיועצים, הנפתלים, לשניהם קראו נפתלי, הם המשיכו להסתכל אליי, והם המשיכו להסתכל על המהדק שלי, וידעתי שהם הולכים לקחת לי את המהדק אז החבאתי אותו. החבאתי את המהדק ואמרתי שאני מסוגל לשרוף את הבניין. ואז הם הלכו.
וישראל הפסיק לבוא לעבודה והייתה עוגה, הרבה שכבות של עוגה, אבל לא קיבלתי פרוסה, ואמרו לי סבלנות, סבלנות, בנימין, חכה שכולם יקבלו פרוסה, בנימין. והיה מלא עוגה, עוגת יום הולדת, ולא קיבלתי פרוסה, גם בפעם הקודמת לא קיבלתי פרוסה, בגלל שאיילת אמרה לי להשאיר פרוסה לכולם. אבל ישראל קרע את הפוסטרים וניתק את הרדיו מהחשמל, אפילו שאמרו לי שאני יכול לשמוע רדיו בווליום נורמלי מתשע עד אחת עשרה… הוא ניתק את הרדיו מהחשמל. ומצאתי דג על הניירות, הייתי אמור למיין את הניירות, אבל היה עליהם דג. ופיטרו הרבה אנשים, והם היו כועסים. בסדר, אבל עדיין לא קיבלתי פרוסת עוגה. או תלוש משכורת.
והיה דג על הניירות.
והרב דרעי לקח לי את המהדק.
שולחן
אז הם אמרו לי שאם אני אאחר שוב, אני אקבל התראה, אבל הם גם לא נתנו לי תלוש משכורת. והם הזיזו לי את השולחן. שבע פעמים הם הזיזו לי את השולחן, והם מילאו אותו בקופסאות, ולא היה מספיק מקום, שום מקום בכלל! אבל עדיין היה לי כיסא, ואמרתי לרב דרעי שאין בכלל מקום, והוא אמר, אהה, כןןןן, והוא לקח לי את המהדק, הוא לקח את המהדק האדום שלי, היית פשוט חייב לקחת לי את זה, הוא אמר, אבל איך זה עזר לי עם המקום? ואז הוא שם לי עוד קופסאות.
והם הזיזו את השולחן שוב, הם הזיזו אותו לחדר אחסנה ב'. אמרתי לרב דרעי שהחדר חשוך מדיי, לא רציתי לעבוד בחדר אחסנה ב', אבל הוא הזיז את השולחן בכל זאת, כי היה שינוי בתכניות, כל הזמן יש שינוי בתכניות, כמו התלוש משכורת שלא קיבלתי באותו שבוע, אבל אף אחד לא מספר לי שום דבר, אז חשבתי שאולי, אולי אני מסוגל לשרוף את הבניין. הייתי מסוגל לשרוף את הבניין.
והיו מקקים. הייתי מסוגל לשרוף גם את המקקים.
כסף
אבל עדיין לא קיבלתי את התלוש משכורת, והתחיל להיעלם כסף ממחלקת שכר ואנשים התחילו להיכנס לפאניקה, אבל עדיין לא קיבלתי תלוש משכורת אפילו שעדיין היה לי כיסא ואת עדיין יושבת על הכיסא שלי. אבל היה חשוך והיו חולדות, יכלתי לשמוע אותן, והן לא היו נשואות; הן לא היו בכלל כמו הזרזירים. הן היו שחורות ומלוכלכות והן שיחקו עם המקקים. ואז אמרו לי שאני צריך לעבור שוב והם הביאו עוד קופסאות והם לקחו לי את הכיסא וזה… זה היה הקש האחרון.
הלכתי לשרוף את הבניין.
אבל קודם הלכתי להשיג את המהדק שלי, אז הלכתי למחלקת שכר והם אמרו לי לגשת לקבלה, אבל הם אמרו לי ללכת למחלקת שכר, אז נכנסתי לשם בכל מקרה והייתי חייב להשיג את המהדק שלי, פשוט הייתי חייב להשיג זאת ממנו. הלכתי לקבל את המהדק שלי, המהדק האדום שלי, והיה משהו על הרצפה, כמו החולדות, אבל זאת הייתה מעטפה, אבל בניגוד לחולדות ולזרזירים, היא לא הייתה נשואה, אז הרמתי אותה, והיא לא ניסתה לנשוך אותי או להתחתן איתי, והיא הייתה תלוש המשכורת שלי, אז לקחתי אותה ויצאתי והתפטרתי.
ואז הם שוב אמרו לי שהם יפטרו אותי ללא התראה, אבל אני פיטרתי אותם ללא התראה, בגלל שהתפטרתי בעצמי. בעצמי התפטרתי.
אז שרפתי את הבניין.
הכיסא שלי
אז גבירתי, סילחי לי גבירתי… את עדיין יושבת בכיסא שלי, אפילו שאת כל הזמן מתחמקת ממני את עדיין יושבת עליו, וחשבתי שאני צריך לספר לך מה קרה אז סיפרתי לך מה קרה, עכשיו אני ממש צריך את הכיסא שלי, בגלל שאני בן אדם הגיוני. ואנחנו לא רוצים שתהיה עוד תקרית, במיוחד לא עם זרזירים, אפילו שאין פה שום זרזירים, היו יכולים להיות פה זרזירים, בדיוק כמו שהם היו יכולים לשים לי מלח על המרגריטה, למרות שאמרתי בלי מלח. בלי מלח, אמרתי, אבל היה מלח על הכוס. גרגרים גדולים של מלח! אבל אני בן אדם הגיוני.
ועכשיו יש לי את המהדק.
מצד שני הוא קצת שרוף. המהדק שלי קצת שרוף ואת עדיין יושבת לי על הכיסא.
הקודם: נפתלי |
הכיסא שלי 1982 ~ 1992 |
הבא: נפתלי |
ערך זה תורגם מהאיןציקלופדיה באנגלית ומפורסם תחת רישיון CC. כותב ערך זה הוא לא מקורי ו/או עצלן ו/או שניהם ביחד. |