מגילת אסתר
- "וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת, אֵין אֹנֵס — חוץ ממי שנרדם ראשון במסיבה וציירו לו שפם במרקר עמיד."
- ~ מגילת אסתר, פרק א', פסוק ח'
מגילת אסתר (בשמה המדעי: Megillatus Hangoverus) היא מסמך היסטורי-סאטירי המתעד את מסיבת האלכוהול הארוכה ביותר בהיסטוריה (180 יום, לא כולל הלילה שאחרי), אשר התפתחה בטעות לדרמה פוליטית, תחרות יופי מופרכת, ניסיון לביצוע רצח עם, ולבסוף – תירוץ רשמי לאכול בצק ממולא פרג ולהשתכר באמצע השבוע.
הנה שכתוב סאטירי, מודרני וקולח של *מגילת אסתר – פרק א'*, פסוק אחר פסוק, ללא ניקוד, המשלב שרגון תל-אביבי, פוליטיקלי-קורקט, הייטק, משפטנות, אקטיביזם, ערק ובירוקרטיה ישראלית:
מגילת אסתר (המהדורה המעודכנת)
ויהי בימי אחשורוש, הוא אחשורוש המנכ"ל והשליט הבלתי מוגבל המלך מהודו ועד כושלאמאשלך – אימפריה של 127 סניפים ומחוזות, כולל רילוקיישן במזרח הרחוק ואפריקה. בימים ההם, ישב המלך אחשורוש בלשכת המנכ"ל המפוארת בשושן הבירה (מתחם שרונה של המזרח התיכון העתיק).
בשנה השלישית לכהונתו, הרים אירוע חברה מטורף ("מינגלינג ומשתה") לכל חברי הדירקטוריון, הדירקטורים, חיל פרס ומדי, ה-VIP וראשי הרשויות המקומיות.
באירוע הוא השוויץ באקזיט היוקרתי שלו, בדוחות הכספיים, בשעוני היוקרה ובצי הרכבים הפרטיים שלו – לאורך אירוע שנמשך לא פחות מ-180 יום רצופים של פסטיבל קוקטיילים.
וכשהסתיימו 180 הימים, עשה המלך אפטר-פארטי ענק לכל התושבים והתושבות בשושן הבירה, מיו"ר הדירקטוריון ועד הש.ג. – משתה של שבעה ימים במתחם האירועים הפתוח בגן הארמון.
עיצוב הפנים היה בסגנון בוהו-שיק יוקרתי: וילונות פשתן בגווני תכלת וארגמן, ראנרים משיש וציפיות פופים, ספות לאונג' מוזהבות ומיטות רביצה על רצפת פרקט בהט, שיש, בטון מוחלק ופרספקס מעוצב.
והגישו קוקטיילים בכוסות קריסטל וזהב, כל כוס בסטייל ייחודי לסטורי, וערק זוברובקה ויין בוטיק מלכותי שנשפך כמו מים כי התקציב היה ללא תחתית.
והשתייה הייתה ברוח ה-Inclusion וההכלה: "אין אונס" – הברמן לא לחץ על אף אחד, הכל על בסיס הסכמה מדעת חופשית, כי ככה הנחה המלך את כל המלצרים והאחמ"שים: לתת לכל אדם ואדם לעשות מה שזורם לו ולשתות לפי ההגדרות וההעדפות האישיות שלו.
גם ושתי המלכה המשיכה בטרנד והרימה אירוע העצמה נשית אלטרנטיבי בתוך אגף הלאונג' הפרטי של המלכות, עם הרצאות טד, יין רוזה ופאנל על פמיניזם, צלם ודמות.
ביום השביעי, כשהמלך היה כבר תודעתית עמוק בתוך הצ'ייסר השמיני של הערק וחסר כל טקט, הוא קרא לשבעת העוזרים האישיים והיועצים הטכניים שלו: מהומן, בזתא, חרבונה, בגתא, אבגתא, זתר וכרכס.
וציווה עליהם: "תביאו מיד את ושתי המלכה עם הכתר שלה בלבד! לעשות לה החפצה בשידור חי מול כל השרים והחבר'ה, כדי להשוויץ בלוק שלה בסטורי כי היא ממש פוטוגנית".
אולם ושתי המלכה הפגינה אקטיביזם נחוש ועמדה על זכויותיה. היא אמרה "לא זה לא!" וסירבה להיות מוצג חפצי בהוראת העוזרים. המלך חטף קריזה של החיים, האגו שלו התרסק והוא נכנס להתקף זעם נרקסיסטי.
מיד כינס המלך ישיבת חירום של היועצים האסטרטגיים, המשפטנים ומומחי המשפט החוקתי – כי אצל המלך כל צעד קטן עובר דרך חוות דעת משפטית וועדות היגוי.
והכי מקורבים אליו בקבינט היו: כרשנא, שתר, אדמתא, תרשיש, מרס, מרסנא וממוכן – שבעת השרים הבכירים של פרס ומדי, חברי הקבינט המדיני-ביטחוני שישבו בשורה הראשונה בטקסים.
המלך שאל: "לפי תקנון החברה והחוק הקיים, איזה הליך משמעתי או שימוע לפני פיטורין יש לעשות למלכה ושתי, על כך שפגעה בסמכות המנהלית של המנכ"ל ולא שמעה לעוזרים האישיים?".
ענה ממוכן (שהיה אלפא-זכר ממורמר ומלא חרדות מגדר): "המלך, התקרית הזאת היא לא רק הפרת משמעת אישית מולך! זוהי פגיעה ישירה במאזן הכוחות המגדרי בכל 127 המחוזות!".
"כי המעשה של ושתי יהפוך לויראלי בטיקטוק, ויגיע לכל הנשים בכל הארץ, והן יתחילו לבזות את בעליהן ולהגיד: 'אם ושתי עשתה שיימינג למלך אחשורוש ולא שמרה על היררכיה, למה שאני ארד עם האשפה?!'".
"כבר מהיום, נשות השרים והמשפיעניות של פרס ומדי ששמעו על האקטיביזם של ושתי יתחילו לעשות לנו מחאות בבית, לפתוח קבוצות וואטסאפ של שביתת נשים, ויסדרו לנו טוקבקים שלמים של ביזיון וזעם!".
"אם זה מקובל על היועץ המשפטי, יצא צו חירום מלכותי, ויחוקק בתיקון לחוק היסוד של פרס ומדי באופן שאינו ניתן לבג"ץ ולערעור: שושתי מגורשת לצמיתות ולא תורשה להיכנס ללשכת המלך, ואת התקן של המלכה ייתן המלך למישהי יותר זורמת, מכילה וקואופרטיבית ממנה."
"והודעת דוברות המלך תופץ בכל כלי התקשורת והרשתות החברתיות, ואז כל הנשים יבינו מי בעל הבית ויתנו כבוד לבעליהן – מהבכיר בהייטק ועד הסטודנט בדירת שותפים."
ההצעה עברה פה אחד בקבינט, המלך והשרים התלהבו מהספין התקשורתי, והמלך פעל בדיוק לפי התוכנית האסטרטגית של ממוכן.
והוא שלח מברקים, ניוזלטרים ואס-אמ-אסים לכל הסניפים והמחוזות, לכל מדינה בדיאלקט שלה ולכל מגזר בשפה שלו: גזירה חוקתית חדשה שקובעת שכל גבר הוא המנכ"ל של הבית שלו, ומותר לו לדבר בבית רק בשפת האם שלו בלי הפרעות!
כעבור כמה ימים, כשהאלכוהול התפוגג מעט והקריזה של המנכ"ל אחשורוש נרגעה, הוא חטף נוסטלגיה לושתּי, כרסמה בו מעט חרטה על השיימינג, אבל נזכר שזה כבר חתום בצו שיפוטי שאי אפשר לבטל.
היועצים הזוטרים ואנשי כוח האדם של המלך הציעו יזמה חדשה: "אדוני המנכ"ל, בוא נרים ריאליטי חדש - 'הרווק: מהדורת שושן', ונחפש רווקות צעירות בעלות פרופיל אינסטגרם מרשים".
"המלך ימנה רכזים וסיירים בכל 127 הסניפים, ויאספו את כל המועמדות הפוטנציאליות למתחם ה-VIP בשושן הבירה, ישירות לחממת הטיפוח תחת חסותו של הגי, מנהל הדיגיטל והביוטי של הארמון, ויספקו להן ערכות טיפוח של ספורה".
"והמועמדת שתקבל את הדירוג הגבוה ביותר ותגרוף את מירב הלייקים מהמלך, תזכה בחוזה המלכות ותחליף את ושתי". ההצעה עברה אישור הנהלה והפרויקט יצא לדרך.
באותו זמן התגורר בשושן הבירה אזרח אחד, עובד מדינה בשם מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש, פעיל הימין החברתי משבט בנימין.
פליט דור שלישי שנפלט בסיבוב הראשון של הרילוקיישן הכפוי מירושלים, יחד עם גל המגורשים של המלך יכניה על ידי נבוכדנצר מנכ"ל בבל.
והוא היה האפוטרופוס והמנטור של הדסה, הלוא היא אסתר, בת דודו היתומה, שהייתה דוגמנית בית עם לוק היסטרי ופוטוגניות יוצאת דופן; וכשהוריה נפטר הורישה לו אותה המציאות, והוא אימץ אותה רשמית בסוציאל.
וכאשר פורסמה הנדסת התודעה והקול הקורא של המלך, ורבות מועמדות זרמו למיונים במתחם VIP בשושן תחת מנהל הטיפוח הגי, גם אסתר גוייסה למיזם ונלקחה ישירות לבית המלכות.
המועמדת אסתר כבשה מיד את המנהל הגי, והוא העניק לה יחס מועדף, הקצה לה מעצבי שיער, מאפרים, דיאטנית צמודה ושבע עוזרות מחקר שוות מבית המלך, ושדרג לה ולצוות שלה את הסוויטה באגף המועמדות.
אסתר שמרה על עמימות תקשורתית ולא נחשפה לגבי המוצא האתני והתעודת זהות שלה, כי מרדכי הנחה אותה במפורש: "בלי פוליטיקת זהויות, אל תפתחי את זה".
ובכל יום ויום מרדכי היה עושה פטרולים בטיילת מחוץ למתחם, לבדוק בקבוצות הוואטסאפ מה המצב של אסתר ומה מתקדם עם הסטטוס שלה.
וכל מועמדת הייתה צריכה לעבור סדרת טיפולים שנמשכה שנה שלמה לפני האודישן המלכותי – חצי שנה במייקאפ ושמנים טבעיים, וחצי שנה בסרום חומצה היאלורונית ותמרוקים אורגניים, כי ככה דורש תקנון הביוטי.
כשהגיע התור של המועמדת להיכנס לפגישה עם המלך, היו מאשרים לה לקחת ממתחם הטיפוח כל אקססורי, בגד ומעצב פרטי שדרשה בשביל האאוטפיט.
היא הייתה נכנסת בערב לפגישה אישית, ובבוקר נפלטת לאגף המועמדות לשעבר, תחת אחריותו של שעשגז, מנהל קשרי לקוחות ופילגשים; היא לא הייתה חוזרת לשם לעולם, אלא אם כן המלך חטף עליה קראש ספציפי וזימן אותה בשמה באפליקציה.
וכשהגיע התור של אסתר, בת אביחיל דודו של מרדכי שאימץ אותה, היא לא ביקשה שום סטייליסט צמוד או שואו מוגזם, אלא הלכה על הלוק הנייטרלי לפי המלצת הגי מנהל הטיפוח, ואסתר פשוט גרפה אהדה מכל מי שראה אותה בפיד.
אסתר הוזמנה לפגישת המפתח בבלקון של המלך אחשורוש, בחודש העשירי (חודש טבת, בעיצומה של עונת החורף), בשנת שבע למלכותו.
המלך התאהב באסתר ברמות קשות, והיא גילתה כריזמה והכלה שעלו על כל שאר המועמדות, עד שהוא שם לה את הכתר על הראש והחתים אותה כמלכה במקום ושתי.
לכבוד העניין הרים המלך ערב גאלה מטורף – "משתה אסתר" – לכל המיניסטרים והדרג המדיני, הכריז על פטור ממס הכנסה לכל המחוזות, וחילק מענקים ותקציבים כיד המלך.
וגם כשהמשיכו לעשות סבב מיונים שני למועמדות נוספות, מרדכי המשיך לשבת בשער הארמון כממונה על אבטחת מידע.
אסתר עדיין שומרת על עמימות תקשורתית ולא מגלה את הזהות הלאומית שלה, בדיוק לפי הוראות ההפעלה של מרדכי, כי אסתר שמרה על דיסקרטיות ומילאה את הוראותיו בדיוק כמו כשהייתה תחת חסותו בילדותה.
בימים ההם, כשהוא יושב בשער הארמון, בגתן ותכש – שני מאבטחים בכירים מצוות האבטחה המלכותי – חטפו תסכול ארגוני ותכננו להוציא לפועל פיגוע פלילי נגד המנכ"ל אחשורוש.
הדבר הגיע לידיעתו של מרדכי, שדיווח מיד בקו החם לאסתר המלכה, ואסתר העבירה את הדיווח המודיעיני למלך תוך מתן קרדיט מלא למרדכי.
נפתחה חקירת ועדה ממלכתית, החשד אומת, והשניים נתלו מיד על עמוד תלייה סביבתי; והאירוע תועד במערכת ניהול המשימות והפרוטוקולים הרשמית של המלך.
לאחר האירועים האלה, קודם המן בן המדתא האגגי בסולם הדרגות, המלך מינה אותו למנכ"ל העל ושם את משרדו מעל כל השרים והבכירים.
וכל עובדי הארמון והמאבטחים בשער היו קדים ומשתחווים להמן, כי ככה הורו בהנחיות המטה; רק מרדכי סירב לקוד ולא הפגין שום שפלות רוח.
אמרו לו עובדי הארמון בשער: "מרדכי, למה אתה מפר את נהלי החברה ואת חוזה המנכ"ל?".
וכל יום הם חפרו לו על זה והוא התעלם מחוסר הטאקט שלהם, עד שהם פתחו עליו הלשנה להמן, לבדוק אם הטיעונים של מרדכי יחזיקו מעמד – כי הוא סיפר להם שהוא יהודי ושיש לו חופש מצפון ודת.
כשהמן קלט במו עיניו שמרדכי לא עושה לו לייק, לא קד ולא סופר אותו, נכנסה בו חמה ושגעון גדלות.
אבל להיות קטנוני ולסגור חשבון רק עם מרדכי נראה לו לא מספיק דרמטי; כיוון שסיפרו לו על השיוך המגזרי שלו, הוא החליט ללכת על מהלך של טיהור אתני כולל נגד כל היהודים באימפריה.
בחודש הראשון, הוא חודש ניסן, בשנת שתים-עשרה לכהונת המלך, המן הריץ סימולציה ממוחשבת והפיל פור (רנדומליזציה אלגוריתמית) לבחור את התאריך האופטימלי, והפור נפל על חודש אדר.
הלך המן למנכ"ל אחשורוש ואמר לו: "אחי, יש פה מיעוט אחד, מפוזר ומפורד בכל הסניפים שלך, עם אג'נדה נפרדת ונורמות שלא מתיישרות עם מדיניות החברה; הם לא שומרים על החוקים שלך, ולחברה ממש לא משתלם להכיל אותם".
"אם המנכ"ל מאשר, ייכתב צו חירום לחיסולם, ואני אישית אעביר עשרת אלפים כיכר כסף לתקציב הפיתוח והקופה המרכזית של הארמון".
המלך הורד את טבעת החותמת המלכותית מעל ידו, והעביר אותה להמן בן המדתא האגגי, הצורר והאנטגוניסט הראשי.
אמר המלך להמן: "את הכסף תשאיר אצלך, ולגבי המגזר הזה – תעשה בדיוק מה שזורם לך לפי האג'נדה".
גוייסו היועצים המשפטיים ומזכירות הממשלה ב-13 בחודש הראשון, ונכתב צו מנהלי מפורט כפי שהכתיב המן לכל הנציבים, המושלים וראשי המגזרים, כל מחוז בשפתו ובפונט המקומי שלו; הצו נחתם בשם המלך ובטבעתו המלכותית.
והמכתבים נשלחו באמצעות דואר שליחים מהיר לכל 127 המחוזות: להשמיד, להרוג ולחסל את כל המגזר היהודי – מילדים ועד קשישים, נשים וטף, ביום אחד פופוליסטי ב-13 בחודש אדר, ולבזוז את הנכסים שלהם.
נוסח הצו המלא פורסם כהודעה לתקשורת ובכל לוחות המודעות הממשלתיים, כדי שכל הציבור ייערך מראש ליום הזה.
השליחים יצאו בדחיפות בהוראת המנהל, והחוק פורסם רשמית בשושן הבירה; והמלך והמן ישבו לפתוח בקבוק ערק על הבר, בזמן שכל העיר שושן נכנסה לפאניקה ולבלבול מוחלט.
ככשמע מרדכי את כל מה שקרה, הוא חטף שוק טוטאלי, קרע את החליפה שלו, עלה על בגדי עבודה מרופטים ובלי מייקאפ, יצא למרכז העיר והרים צעקה דרמטית וקורעת לב.
הוא הגיע עד הכניסה למתחם ה-VIP של הארמון, אבל הדרס-קוד בשער הארמון אוסר על כניסה בלוק של אבל וסמרטוטים.
ובכל מחוז ומחוז בכל 127 הסניפים, איפה שהגיעה הודעת המנכ"ל והתקנון החדש – נרשם דיכאון קולקטיבי אצל כל העובדים היהודים, כולל שביתות רעב, בכי ומספד, כשרבים מהם רק נפלו למיטה ולא תפקדו.
הנערות והעוזרות של אסתר נכנסו לסוויטה שלה ועדכנו אותה על הסטוריז של מרדכי, והמלכה נכנסה לחרדה רצינית; היא שלחה לו מיד אאוטפיט חדש ונעים דרך שירות שליחים כדי שיוציא את הסמרטוטים ויחליף בגדים – אבל מרדכי סירב לקבל את הריפרש.
קראה אסתר להתך, אחד מעובדי התפעול והסריסים הבכירים שהמלך הצמיד למטה שלה, והוציאה לו משימה דחופה: "רד למרדכי ותבין מה הסיפור, מה נסגר ועל מה כל הדרמה".
יצא התך למרדכי אל הרחבה המרכזית שמחוץ לשער הארמון.
מרדכי פתח איתו הכל ועדכן אותו בכל הפרטים: על כל הדיל והטריקים של המן, ועל "פרשת הכסף" והתקציב המיוחד שהבטיח להעביר לקופת הארמון בתמורה לסגירת החשבון עם היהודים.
הוא גם הביא לו צילום מסך (פתשגן כתב הדת) של ההודעה הרשמית לעיתונות והצו שפורסם בשושן, כדי להראות לאסתר ולעדכן אותה בכל הפרטים; והעביר לה הוראה מפורשת: "תיכנסי מיד ללשכת המנכ"ל, תעשי לו סצנה, תתחנני ותבקשי פרוטקציה בשביל העם שלך".
חזר התך לסוויטה של אסתר ודיווח לה מילה במילה את כל מה שמרדכי אמר.
אסתר החזירה הוראות לתשובה והלכה לתדרך את התך בחזרה למרדכי:
"כל העובדים בחברה וכל האזרחים בכל המחוזות יודעים היטב את נהלי האבטחה: כל מי שנכנס ללשכה הפנימית של המלך בלי שקיבל זימון מראש ביומן – הדין שלו הוא פילוט מיידי וסיכול ממוקד, אלא אם כן המלך מושיט לו את שרביט הזהב והוא ניצל; ואני, אחותי, לא קיבלתי שום זימון לפגישה עם המלך כבר שלושים יום!".
העבירו השליחים למרדכי את התירוצים והתשובה של אסתר.
שלח מרדכי מסר חריף בחזרה לאסתר: "אל תעופי על עצמך ואל תדמייני שבגלל שאת יושבת בסוויטה המלכותית תצליחי להתחמק מהגזירה יותר מכל שאר היהודים".
"כי אם תבחרי לשתוק ולשמור על עמימות בעת הזאת – הרווח וההצלה של היהודים יגיעו ממקור אחר (אולי משקיע אחר או מהלך עוקף), אבל את ובבית אביך תעופו מהפרק ותאבדו; ומאיפה את יודעת? אולי בדיוק בשביל הרגע הדרמטי הזה הגעת בכלל לטופ ולמלכות?".
שמעה אסתר והחזירה תשובה למרדכי:
"לך, תרים אירוע חירום ותכנס את כל היהודים שנמצאים בשושן, ותכריזו על צום מוחלט בשבילי – בלי אוכל ובלי שתייה במשך שלושה ימים, לילה ויום. גם אני והצוות של הנערות שלי בסוויטה נצום בדיוק ככה; ורק אז אני אכנס למלך בניגוד לנהלים ולאקסס-קוד, וכאשר אבדתי – אבדתי, אני לוקחת את הריסק".
יצא מרדכי לדרך, ועשה בדיוק את כל מה שאסתר הכתיבה לו והנחתה אותו לעשות.
ביום השלישי לצום, אסתר דפקה אאוטפיט מלכותי היסטרי ונכנסה למאניטיים. היא נעמדה בחצר הפנימית מול הלשכה, בדיוק כשמנכ"ל העל אחשורוש ישב על הכסא המלכותי בראש הטבלה מול הפתח.
כשקלט אחשורוש את אסתר המלכה עומדת שם בחצר, היא עשתה לו את זה ברמות; הוא שלח אליה מיד את שרביט הזהב שהיה לו ביד, ואסתר התקרבה ונגעה בקצה השרביט – צ'ק אין מוצלח.
אמר לה המלך: "מה הלו"ז אסתר המלכה? מה הבקשה שלך? עד חצי המלכות, חצי מהמניות של החברה – קיבלת, מאושר ישר!".
ענתה אסתר: "אם זורם למנכ"ל, שיבוא המלך יחד עם המן היום למשתה VIP פרטי שהרמתי לכבודו".
אמר המלך לקבינט: "תביאו את המן בדחיפות, סגרו לו את הלו"ז כדי לממש את ההזמנה של אסתר!". והמלך והמן הגיעו לאירוע הצהריים שאסתר ארגנה.
תוך כדי הדרינקים במשתה היין, שאל המלך את אסתר: "נו, אסתר, מה הריקוואסט האמיתי שלך? יאושר לך על המקום! עד חצי החברה – רק תגידי וזה קורה".
ענתה אסתר ואמרה: "השאלה שלי והבקשה שלי היא כזאת...".
"אם אכן חטפתי אצלך קראש ואם זורם למנכ"ל למלא את הריקוואסט שלי – שיבואו המלך והמן גם מחר למשתה ההמשך שאני מארגנת להם, ומחר אפתח את כל הקלפים ואעשה כדבר המלך".
יצא המן מהאירוע ההוא באופוריה מטורפת, שמח ועף על עצמו. אבל כשהמן עבר בשער הארמון וקלט את מרדכי – שלא קם, לא דפק לו חשבון ולא זז ממנו אפילו סנטימטר – המן התמלא פיוזים וקריזה על מרדכי.
המן התאפק, התעלם מהפאדיחה, והגיע הביתה. הוא הרים קבוצת וואטסאפ של הקרבה שלו, וזימן את כל החבר'ה ואת זרש אשתו.
התחיל המן לעוף על עצמו מול השולחן: סיפר להם על האקזיטים וההון האישי שלו, על עשרת הילדים שהרים, ואיך המלך שדרג אותו בדרגות ושם אותו מעל כל השרים, הבכירים והדירקטוריון.
והוסיף המן בגאווה: "ואפילו אסתר המלכה לא הביאה אף אחד עם המלך למשתה ה-VIP שהיא ארגנה חוץ ממני! וגם למחר אני מוזמן אליה לארוחה אקסקלוסיבית יחד עם המלך".
"אבל כל ה-ROI וההצלחה הזאת לא שווים לי כלום, בכל רגע שאני רואה את מרדכי היהודי הזה יושב בשער הארמון ולא סופר אותי!".
אמרו לו זרש אשתו וכל הפמליה: "מעמידים עכשיו במיידי מתקן תלייה בגובה 50 אמה (משהו כמו 25 מטר, פרופיל מטורף), ובבוקר תסגור פינה מול המלך שישרפו אותו ויתלו על זה את מרדכי; ואז תיכנס למשתה עם המלך בראש שקט ובמצב רוח מרומם!".
ההצעה באה להמן מקסימום בטוב, והוא נתן הוראה לצוות הבינוי להרים את התלייה על המקום.
באותו הלילה, המנכ"ל אחשורוש סבל מנדודי שינה קשים ולא הצליח להירדם; אז הוא ביקש לפתוח את לוג המערכת ופרוטוקולי הדירקטוריון, והקריאו אותם מולו.
ונמצא מתועד שם איך שמרדכי דיווח בשעתו על בגתנא ותקלת האבטחה של בגתנא ותכש, שני המאבטחים משומרי הסף שאיגפו מהלך לפגוע במנכ"ל אחשורוש.
שאל המלך: "איזה בונוס, שדרוג בדרגה או פופולריות קיבל מרדכי על הגילוי הזה?". ענו לו העוזרים והצוות בלשכה: "לא נעשה איתו כלום, 0 תגמול".
אמר המלך: "מי נמצא עכשיו בחיצוני של המטה?". ובדיוק באותו רגע נכנס המן לחצר החיצונית של הארמון, כדי לבקש אישור מהיר מהמלך לתלות את מרדכי על המתקן שהוא הרים לו.
אמרו העוזרים למלך: "הנה המן עומד שם בחצר". אמר המלך: "שיכנס ישר לפגישה".
נכנס המן, והמלך פנה אליו מיד: "תגיד, המן, מה עושים לעובד שהמנכ"ל ממש חפץ ביקרו ורוצה להרים לו מול כל החברה?". אמר המן לעצמו בראש: "למי עוד המנכ"ל רוצה להרים ולפרגן יותר ממני?! זה בטוח עליי!".
אמר המן למלך: "בשביל איש שהמנכ"ל חפץ ביקרו...".
"שיביאו לו את חליפת הטוקסידו היוקרתית שהמנכ"ל לובש באירועים נחשבים, ואת רכב השרד/סוס הVIP שהמנכ"ל רוכב עליו, כולל הסמל המלכותי בראשו".
"ויפקידו את הלבוש והרכב בידיו של אחד הסמנכ"לים הבכירים ביותר, והוא ילביש את האיש שהמנכ"ל חפץ ביקרו, ירכיב אותו ברחוב המרכזי של העיר, ויריץ לפניו קמפיין: 'ככה עושים לאיש שהמנכ"ל חפץ ביקרו!'".
אמר המלך להמן: "תקטק את זה! קח מהר את החליפה והרכב בדיוק כמו שאמרת, ותעשה את כל הפריימוורק הזה למרדכי היהודי שיושב בשער הארמון; אל תחסוך ואל תוריד שום סעיף מהתכנית שטיפחת!".
לקח המן את החליפה והסוס, הריץ סטיילינג למרדכי, הרכיב אותו ברחוב הראשי של העיר, והכריז לפניו בשידור חי: "ככה עושים לאיש שהמנכ"ל חפץ ביקרו!".
אחרי השואו, מרדכי חזר ברוגע למשמרת שלו בשער הארמון; והמן עף ישר הביתה, שבור, מבוייש ועם הראש למטה אחרי הפאדיחה.
סיפר המן לזרש אשתו ולכל הקרובים שלו את כל הפיאסקו שקרה לו. אמרו לו היועצים האסטרטגיים שלו וזרש אשתו: "אם מרדכי הזה שרק התחלת לחטוף מולו מכות הוא מהמגזר היהודי – אין לך סיכוי מולו, אתה בתהליך קריסה טוטאלי ותאבד את כל המניות לפניו".
עוד הם מנהלים את הישיבה הדרמטית הזאת בבית, והשליחים והסריסים של המלך כבר דפקו בדלת; הם לקחו את המן בנוהל חירום ובדחיפות למשתה ה-VIP השני שאסתר אירגנה.
הגיעה המלך והמן להמשיך בדירקטוריון ה-VIP ובדרינקים עם אסתר המלכה.
פנה המלך לאסתר גם ביום השני של משתה היין ושאל: "נו אסתר המלכה, מה הריקוואסט שלך? יאושר על המקום! עד חצי החברה, חצי מהמניות – תגידי וזה קורה!".
ענתה אסתר המלכה ואמרה: "אם חטפתי אצלך קראש ואם זורם למנכ"ל – התקציב שאני מבקשת והריקוואסט שלי הוא החיים שלי, והדרישה שלי היא להציל את העם שלי!".
"כי נמכרנו, אני והמגזר שלי, לחיסול טוטאלי, להשמדה ולטיהור; ואילו רק לעבדים ולשפחות היו מוכרים אותנו כאכסניה זולה – הייתי שומרת על עמימות ולא פותחת, כי הפגיעה בעסקים לא הייתה מצדיקה להטריד את המנכ"ל".
קפץ המנכ"ל אחשורוש ואמר לאסתר המלכה: "מי זה החצוף הזה?! איפה הבנאדם שהעיז בשיא התעוזה והחוצפה שלו להרים מהלך כזה?!".
ענתה אסתר: "איש קטנוני, צר ואויב – הנה המן הרע והמתוסכל הזה!". והמן נכנס לשוק טוטאלי וחרדה מטורפת מול המלך והמלכה.
המלך חטף קריזה, קם מחמת זעם מעמדת היין ויצא להתאוורר בגינת המטה; והמן נעמד והתחיל להתחנן ולבקש על החיים שלו מאסתר המלכה, כי הוא הבין שהמנכ"ל סגר עליו את הסיפור והלך עליו.
כשחזר המלך מגינת המטה לחדר המשתה, הוא קלט את המן נמרח ונופל על הספה שאסתר ישבה עליה. צעק המלך: "מה?! אתה מנסה גם להטריד ולכבוש את המלכה אצלי בבית בפיד?!". רק יצאה המילה הזאת מפי המלך, וצוות האבטחה כבר כיסה להמן את הפרצוף ופילט אותו.
אמר חרבונה, אחד הסריסים הבכירים מהפמליה המלכותית: "אדוני המנכ"ל, יש גם את מתקן התלייה בגובה 50 אמה שהמן הרים במיוחד בבית שלו עבור מרדכי – ההוא שדיווח על אירוע האבטחה והציל את המנכ"ל!".
אמר המלך: "תתלו אותו על זה במיידי!".
ותלו את המן על מתקן התלייה שהוא הכין למרדכי; והזעם של המנכ"ל אחשורוש נרגע.
בו ביום, המנכ"ל אחשורוש העביר לאסתר המלכה את כל הנדל"ן, הנכסים והפורטפוליו של המן – הצורר שפוטר מהחברה. ומרדכי הוזמן לגישה ישירה בלשכת המנכ"ל, כי אסתר פתחה הכל וחשפה בפני אחשורוש מה הקשר המשפחתי והביוגרפי שלה אליו.
הוריד המלך את טבעת החותמת הניהולית – אותה טבעת שהחזיר מהמן – והעביר אותה ישירות למרדכי; ואסתר מינתה את מרדכי לנהל ולפקח על כל הנכסים והבית של המן.
הוסיפה אסתר וביקשה עוד פגישה דחופה מול המלך: היא נפלה לרגליו, בכתה והתחננה כדי לבטל את התקנה הרעה של המן האגגי ואת הסקריפטים הזדוניים שהוא הריץ נגד היהודים.
שלח המלך לאסתר את שרביט הזהב לקבלת קהל; אסתר קמה ונעמדה מול המנכ"ל.
אמרה אסתר: "אם זה זורם למנכ"ל, ואם חטפתי אצלך קראש, אם המהלך נראה נכון ארגונית ואני עדיין בפרופיל נכון בעיניך – שייצא צו ביטול רשמי לעקוף ולהחזיר אחורה את כל המכתבים וההנחיות שהמן בן המדתא הריץ להשמדת היהודים בכל מחוזות החברה".
"כי איך אוכל לעמוד מהצד ולראות את הטרגדיה והאסון שנוחתים על העם שלי?! איך אוכל לצפות בקריסת מולדת ומשפחתי?!".
אמר המלך אחשורוש לאסתר המלכה ולמרדכי היהודי: "הנה, את כל הבית והנכסים של המן נתתי לאסתר, ואותו כבר תלו על העץ כי העיז לפתוח חזית ולשלוח יד נגד היהודים".
"ועכשיו, קחו את המקלדת, תכתבו ותפיקו הנחיה חדשה לטובת היהודים בדיוק כפי שזורם לכם, בשם המלך, ותחתמו בטבעת החותמת המלכותית; כי הנחיה שנכתבת בשם המלך ונחתמת בטבעתו – היא בלתי הפיכה ולא ניתן לבטל אותה!".
נקראו המזכירים והכותבים הרשמיים באותו הזמן, בחודש השלישי (חודש סיון), ב-23 בו, ונכתב צו מפורט בדיוק לפי כל הדגשים והאסטרטגיה של מרדכי. הדיוור נשלח לכל היהודים, ולכל המושלים, הנציבים ומנהלי 127 המחוזות ממהודו ועד כוש – כל מחוז לפי הסטנדרט והפונט שלו, וכל מגזר בשפתו; ולציבור היהודי נכתב בשפתם ובכתבם.
הכל נכתב בשם המלך אחשורוש ונחתם בטבעת החותמת המלכותית. השליחים יצאו בדחיפות על סוסי למבורגיני ורכבי שרד אולטרה-מהירים מקו הטיפוח המלכותי.
בצו הובהר: המלך מעניק ליהודים בכל עיר ועיר זכות מלאה להתארגן, להקים מערך הגנה ולהגן על חייהם – לחסל, להרוג ולנטרל כל גורם או מליציה שתנסה לתקוף אותם, כולל נשים וטף, ולבזוז את כל הרכוש שלהם.
כל זה יקרה ביום אחד מרוכז בכל 127 המחוזות של אחשורוש – ב-13 בחודש 12, הלוא הוא חודש אדר.
נוסח הצו המלא פורסם כהודעה פומבית לתקשורת, גלוי ומעודכן לכל העמים, כדי שהיהודים יהיו ערוכים ומוכנים ליום הזה לסגור חשבון ולנקום באיבה של אויביהם.
הרצים על הסוסים המהירים טסו בטירוף בהוראת המנכ"ל, והחוק החדש אושר ופורסם רשמית בשושן הבירה.
ומרדכי יצא מלשכת המלך בלוק מלכותי מטורף – חליפה יוקרתית בתכלת ובלבן, כתר זהב מסיבי וגלימת אריג וארגמן ברמה הגבוהה ביותר; וכל העיר שושן צהלה, חגגה והרימה באווירה מטורפת.
לגבי היהודים – נרשמה אורה, שמחה, ששון ופופולריות בשיאה.
ובכל מחוז, בכל עיר ובכל מקום שאליו הגיעה הוראת המלך והתקנון החדש, חגגו היהודים באירועים, משתאות, ימי טוב ואווירת פסטיבל; ורבים מתושבי הארץ התחילו לעשות גיוס/התגיירות ולנסות להסתנכרן עם המגזר היהודי, כי חטפו עליהם יראת כבוד ופחד מטורף.
ובחודש השנים-עשר, הלוא הוא חודש אדר, ב-13 בו – היום שבו אמורה הייתה להיכנס לתוקף ההנחיה של המלך – התרחש "ונהפוך הוא": ביום שבו בקיצונים ובאויבים חיכו להשיג שליטה על היהודים, היהודים הם אלה שתפסו שליטה מלאה על שונאיהם.
היהודים התארגנו והתקבצו בכל הערים והסניפים ברחבי 127 המחוזות של אחשורוש כדי לפעול נגד כל מי שניסה להזיק להם; ואף גורם לא עמד בפניהם, כי פחד מטורף נפל על כל העמים.
וכל מנהלי המחוזות, הבכירים, המושלים והדרגים התפעוליים של החברה תמכו ביהודים והרימו להם – כי הפחד ממרדכי נפל עליהם.
כי מרדכי הפך לדמות מרכזית ומשפיעה במטה המרכזי של המלך, והשם שלו רץ בכל המחוזות; הוא פשוט הלך וגדל, צובר עוד ועוד כוח ואימפקט.
היהודים נתנו מכה ניצחת לכל האויבים – סיכול ממוקד, הרג וחיסול טוטאלי – ועשו בשונאיהם בדיוק מה שבא להם.
בשושן הבירה לבדה נטרלו היהודים 500 איש.
ואת עשרת בני המן – פרשנדתא, דלפון, אספתא, פורתא, אדליא, ארידתא, פרמשתא, אריסי, ארידי וויזתא – בניו של צורר היהודים, חיסלו; אבל בביזה ובציוד שלהם הם לא נגעו ולא לקחו שום דבר.
בו ביום הגיע הדוח עם מספר ההרוגים בשושן הבירה ללשכת המנכ"ל.
אמר המלך לאסתר המלכה: "בשושן הבירה לבדה היהודים הורידו 500 איש ואת עשרת בני המן; תחשבי מה הם עשו בשאר המחוזות! עכשיו, מה הדרישה הבאה שלך? תגידי וזה יבוצע. מה הריקוואסט הבלתי מתוכנן הנוסף?".
ענתה אסתר: "אם זה זורם למנכ"ל, שיינתן אישור ליהודים בשושן לפעול לפי אותן הנחיות גם מחר (ב-14 באדר), ואת גופות עשרת בני המן יתלו למען יראו וייראו על מתקן התלייה".
המלך אישר לבצע את זה; הצו פורסם בשושן, ואת עשרת בני המן תלו.
היהודים בשושן התארגנו גם ב-14 באדר וחיסלו בשושן עוד 300 איש; וגם הפעם – בביזה לא נגעו ולא לקחו דבר.
ושאר היהודים במחוזות המלכות התארגנו, עמדו על נפשם, חטפו שקט נפשי מאויביהם וחיסלו 75,000 איש מבין שונאיהם; ובביזה – לא שלחו את ידם.
זה קרה ב-13 בחודש אדר, וב-14 בו הם נחו, פתחו שולחן והפכו אותו ליום משתה, חגיגות ושמחה.
ואילו היהודים בשושן הבירה התארגנו ב-13 וב-14 בחודש, ונחו ב-15 בו – ועשו אותו יום משתה ושמחה.
לכן היהודים הפרזים (היושבים בערים ללא חומה) חוגגים את 14 באדר ביום טוב, משתה, שמחה ומשלוחי מנות איש לרעהו.
תיעד מרדכי את כל השירשור והאירועים האלה, ושלח מכתבים רשמיים לכל היהודים בכל מחוזות אחשורוש – הקרובים והרחוקים:
לקבוע עליהם נורמה ארגונית מחייבת – לחגוג מדי שנה את 14 באדר ואת 15 באדר,
כמימים שבהם נחו היהודים מאויביהם, וכחודש שנהפך עבורם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב; ולהפוך אותם לימי משתה, שמחה, משלוח מנות איש לרעהו ومتנות לאביונים.
והציבור היהודי אימץ רשמית את מה שהתחילו לעשות ואת מה שכתב להם מרדכי.
כי המן בן המדתא האגגי, צורר היהודים, תכנן קמפיין השמדה נגדם והפיל "פור" (הוא הגורל) כדי לבלבל ולחסל אותם;
אבל כשאסתר באה לפני המלך, המנכ"ל הוציא הוראה רשמית שהביאה לכך שהמזימה הרעה של המן חזרה לו כבומרנג על הראש – ותלו אותו ואת בניו על העץ.
על כן קראו לימים האלה "פורים", על שם הפור. ולפיכך, על פי כל מה שנכתב באיגרת הזו ומה שהם ראו וחוו בעצמם,
קיבלו היהודים על עצמם, על זרעם ועל כל המצטרפים אליהם – כחוק בלתי יעבור – לחגוג את שני הימים האלה לפי הכללים והזמנים שלהם בכל שנה ושנה.
והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור, בכל משפחה, מחוז ועיר; וימי הפורים האלה לא ייעלמו מתוככי הציבור היהודי, וזיכרונם לא יימחק מזשkey והדורות הבאים.
וכתבה אסתר המלכה בת אביחיל יחד עם מרדכי היהודי את האיגרת בתוקף מלא – כדי לתקף ולחזק את איגרת הפורים השנייה.
וישלח ספרים ומכתבים לכל היהודים ב-127 מחוזות מלכות אחשורוש – מסרים של שלום, אמת ויציבות:
לקבע ולמסד את ימי הפורים האלה בזמניהם, כפי שקבעו עליהם מרדכי היהודי ואסתר המלכה, וכפי שקיבלו על עצמם ועל זרעם – כולל סדרי הצומות והזעקות.
ומאמר אסתר תיקף וקיים את הלכות ודברי הפורים האלה, והדברים נכתבו ונחתמו בספר!
המנכ"ל אחשורוש מטיל מס וארנונה יבשתית וימית על כל המחוזות והאיים שבשליטת התאגיד המלכותי. וכל סיפורי הגבורה, המהלכים העסקיים-פוליטיים המרשימים שלו, ופירוט נסיקתו של מרדכי היהודי – שקיבל שדרוג מטורף בדרגה מהמנכ"ל – הרי הם מתועדים ומתוייקים בלוגים הרשמיים ובספר דברי הימים של מלכי מדי ופרס. כי מרדכי היהודי מונה לזה שיושב ממש מתחת למנכ"ל אחשורוש (משנה למלך / COO), נהנה מפופולריות שיא וקונסנזוס רחב בקרב המגזר שלו, מקדם ללא הפסקה את הטווח הארוך והטוב של עמו, ומשדר מסרים של שלום, ביטחון ושגשוג לכל הדורות הבאים! אמן ואמן. תחי מדינת ישראל, כל הכבוד לצה"ל!
עלילת המגילה לפי פרקים
פרק א': הסטרפטיז שלא היה והאלכוהוליזם הפרסי
בימים ההם, כשכבד של המלך אחשורוש עוד תפקד חלקית, החליט הוד מעלתו להרים מסיבת ענק בשושן הבירה. המסיבה נמשכה 180 יום רצופים, שבהם הוצגו כלי זהב, שטיחים יקרים, והרבה מאוד סרטוני "לייב" ברשתות החברתיות של חיל פרס ומדי.
- התקרית המלכותית: ביום השביעי למשתה העם, כשטוב לב המלך ביין (כלומר, במצב של שיכרון חושים טוטאלי), זכר אחשורוש שיש לו אישה בשם ושתי. המלך ציווה על סריסיו להביא אותה בכתר מלכות בלבד – דרישה שלפי הפרשנים הייתה ניסיון נואש לשפר את הרייטינג של המשתה.
- הסירוב והפאניקה המגדרית: ושתי, שהייתה היחידה בארמון עם שיקול דעת בסיסי, סירבה לבוא ולהציג את עצמה בפני שיכורים. המלך רתח מחמה. יועצו הבכיר, ממוכן (שיש אומרים שהיה המן בתחפושת או סתם גבר ממורמר), הגיש ניתוח גיאופוליטי מעמיק: "אם ושתי לא באה, מחר כל הנשים בפרס יגידו לבעליהן 'תוריד אתה את הכלבים!'. זו סכנה קיומית למונופול הגברי!".
- הפתרון: חוקק חוק מלכותי ראשון מסוגו: "להיות כל איש שורר בביתו ومדבר כלשון עמו". ושתי הודחה, והודעות נשלחו לכל 127 המדינות.
פרק ב': ריאליטי "הרווק: מהדורת שושן הבירה"
לאחר שנרגע המלך והתפכח מהחמרמורת (האנגאובר), הבין שאין לו מלכה. נערי המלך הציעו פורמט חדש: אודישנים ארציים לכל נערה בתולה וטובת מראה.
- שלב ההכנות: הנערות עברו טיפולי ספא שנמשכו 12 חודשים רצופים – ששת חודשים בשמן המור וששת חודשים בבשמים ותמרוקים. (ריח המור היה כל כך חזק עד שציפורים שעפו מעל שושן סבלו מסחרחורת).
- כניסת הגיבורים:
- מרדכי היהודי: איש ימיני, פקיד קבלה בכיר בשער המלך.
- אסתר (הדסה): אחייניתו/בתו המאומצת של מרדכי, שקיבלה הוראה ברורה: "שמרי על פרופיל נמוך, אל תגלי את עמך, ואם שואלים – את ממוצא ניטרלי".
- הזכייה הגדולה: אסתר שבתה את לבו של אחשורוש. המלך שם כתר מלכות בראשה ועשה משתה ענק (עוד תירוץ לשתות).
- עלילת המשנה: בגתן ותכש, שני סריסים ממורמרים משומרי הסף, תכננו להתנקש במלך. מרדכי שמע אותם, דיווח לאסתר, והשניים נתלו על עץ. האירוע נרשם בספר הזכרונות ונשכח במגירה.
פרק ג': דיקטטורה, גאווה ולוטו אכזרי
המלך החליט לגדל את המן בן המדתא האגגי ולשים את כיסאו מעל כל השרים.
- משבר ההשתחוויה: כל עבדי המלך כרעו והשתחוו להמן. מרדכי, כאדם דתי וכקשיח עורף מקצועי, סירב לכרוע. כששאלו אותו "למה?", ענה: "כי אני יהודי, ואנחנו כורעים רק בפני מי שבאמת מגיע לו, ולא בפני טיפוסים עם אגו מנופח".
- הזעם והפור: המן התעצבן עד עמקי נשמתו. במקום לסגור חשבון רק עם מרדכי, החליט שזה זמן מצוין לפתרון כולל: השמדת כל היהודים. הוא הפיל "פור" (הגרלת קוביות) ויצא לו חודש אדר.
- השוחד והחוק: המן ניגש לאחשורוש ואמר: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד... ודתיהם שונות... ולמלך אין שווה להניחם. תן לי אישור, ואני אפילו אשלם לך 10,000 כיכר כסף!". אחשורוש, שבקושי היה ער, אמר: "קח את הטבעת, עשה כטוב בעיניך".
- צווי השמדה נשלחו בכל 127 המדינות. העיר שושן נבוכה, והמן ואחשורוש ישבו לשתות עוד כוסית.
פרק ד': שק, אפר ושיחת דרמה
מרדכי שמע על הגזירה, קרע את בגדיו, לבש שק ואפר ויצא בזעקה גדולה.
- התכתבות השליחים: אסתר שמעה שמרדכי עומד בשער המלך בלבוש שק (דבר שנוגד את קוד הלבוש הארמוני), ושלחה את התך הסריס עם בגדים חליפיים. מרדכי סירב ואמר: "אין זמן לאופנה! הנה פתשגן הכתב, לכי למלך ותתחנני!".
- הדילמה של אסתר: אסתר השיבה: "מי שבא אל המלך לחצר הפנימית בלי שהוזמן – דינו מוות! חוץ ממי שהמלך מושיט לו את שרביט הזהב. ואני? לא נקראתי לבוא אליו כבר 30 יום".
- האולטימטום של מרדכי: מרדכי ענה בתשובת המחץ: "אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך! כי אם החריש תחרישי בעת הזאת – רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו! ומייודע אם לעת כזאת הגעת למלכות?".
- התוכנית: אסתר נשברה ואמרה: "לך כנוס את כל היהודים וצומו עליי 3 ימים לילה ויום. ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת, וכאשר אבדתי – אבדתי!".
פרק ה': השרביט, המשתה והעץ הגבוה
ביום השלישי, לבשה אסתר מלכות ועמדה בחצר הפנימית.
- מבחן השרביט: אחשורוש ראה את אסתר, התלהב (אחרי חודש של סגר), והושיט את שרביט הזהב. אסתר נגעה בראש השרביט. המלך שאל: "מה לך אסתר המלכה? עד חצי המלכות וינתן לך!".
- האסטרטגיה הנשית: במקום לבקש מיד לבטל את הגזירה, אסתר הזמינה את המלך והמן לערב קוקטייל ומשתה יין קטן.
- במשתה הראשון: המלך שוב שאל מה בקשתה, ואסתר ענתה: "בואו גם מחר למשתה נוסף, ומחר אעשה כדבר המלך". (טקטיקה של מריחת זמן שגרמה להמן להתנפח מגאווה).
- הגאווה של המן והעץ: המן יצא שמח וטוב לב, עד שראה את מרדכי בשער לא קם ולא זע. הוא חזר לביתו עצבני, אסף את זרש אשתו ואוהביו, והתפאר בעושרו ובכך שהמלכה הזמינה רק אותו. זרש והחברים הציעו: "תבנה עץ גבוה 50 אמה (כ-25 מטרים, גבוה יותר מכל בניין בשושן), ובבוקר תבקש מהמלך לתלות את מרדכי!". המן אהב את הרעיון והזמין נגר.
פרק ו': הלילה הלבן והסיבוב המביך בעיר
באותו לילה, נדדה שנת המלך. כדי להירדם, הוא ביקש שיקראו לפניו את ספר הזכרונות – התרופה הבדוקה נגד נדודי שינה.
- התגלית: הקורא הגיע לקטע על בגתן ותכש, ואיך מרדכי הציל את חיי המלך. המלך שאל: "מה נעשה יקר וגדול למרדכי על זה?". הנערים ענו: "כלום, אפילו תעודת הערכה לא הביאו לו".
- כניסת המן: בדיוק באותו רגע נכנס המן לחצר כדי לבקש לתלות את מרדכי. המלך שאל אותו: "מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו?".
- הטעות הקלאסית: המן, באגו-טריפ מטורף, אמר בליבו: "למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני?". הוא הציע פנטזיה מפורטת: ללבוש בגדי מלכות, לרכוב על סוס המלך, ששר בכיר יוליך אותו ברחוב ויצעק "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו!".
- הבום: אחשורוש אמר: "רעיון מעולה! מהר, קח את הלבוש והסוס ועשה כן ל... מרדכי היהודי!".
- המן, המום ומושפל, נאלץ להוליך את אויבו המושבע ברחבי העיר שושן. לאחר מכן חזר לביתו אבל וחפוי ראש. זרש אשתו אמרה לו בנבואה קודרת: "אם מזרע היהודים מרדכי... כי נפול תיפול לפניו!". עודם מדברים, וסריסי המלך הבהילו אותו למשתה השני.
פרק ז': הסוף של המן והטרנד החדש של חרבונה
הגענו לשיא הדרמה במשתה היין השני.
- החשיפה: המלך שוב שאל: "מה שאלתך אסתר המלכה?". אסתר פתחה בנאום דרמטי: "כי נמכרנו אני ועמי להשמיד להרוג ולאבד!". אחשורוש קפץ: "מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן?!". אסתר הצביעה באצבע מאשימה: "איש צר ואויב – המן הרע הזה!".
- הפאניקה והמיטה: המן נבעת. המלך קם בחמתו והלך לגינה לשאוף אוויר צח ולעכל את הידיעה. המן, שהבין שסופו קרב, נפל על המיטה שבה שכבה אסתר כדי להתחנן על נפשו.
- התזמון המושלם: המלך חזר מהגינה, ראה את המן על המיטה וצרח: "הגם לכבוש את המלכה עמי בבית?!".
- חרבונה נכנס לפעולה: חרבונה, סריס מלכותי עם חוש עיתוי מפותח, אמר: "אגב, המלך, יש עץ גבוה 50 אמה שהמן הכין למרדכי בבית שלו...". המלך צעק: "תלוהו עליו!". והמן נתלה על העץ של עצמו.
פרק ח': הבירוקרטיה הופכת לנקמה
המן חוסל, אבל הצו המשפטי עדיין היה בתוקף (כי "כתב שנכתב בשם המלך אין להשיב").
- העברת הסמכויות: בית המן ניתן לאסתר, וטבעת המלך הועברה למרדכי.
- הפתרון המשפטי: אסתר בכתה שוב לפני המלך. אחשורוש אמר: "בטל צו קודם אני לא יכול, אבל אתם יכולים לכתוב צו חדש!".
- הצו החדש: מרדכי ניסח מכתב מלכותי חדש לכל 127 המדינות: מותר ליהודים להתקהל, לעמוד על נפשם, ולהחזיר מלחמה לשונאיהם ב-י"ג באדר! הרצים יצאו דחופים ברכש ובסוסים מהירים.
- המהפך בשושן: מרדכי יצא בלבוש מלכות תכלת וחור, עטרת זהב ותכריך בוץ וארגמן. העיר שושן צהלה ושמחה. "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר!". רבים מעמי הארץ אפילו התייהדו מרוב פחד.
פרק ט': יום הפורקן, התלייה השנייה ומקור המנהג
ביום י"ג באדר, במקום שהאויבים ישלטו ביהודים – "ונהפוך הוא!".
- הקרב: היהודים נקהלו בעריהם והכו בשונאיהם. בשושן הבירה נהרגו 500 איש ועשרת בני המן (פרשנדתא, דלפון, אספתא, פורתא, אדליא, ארידתא, פרמשתא, אריסי, ארידי, ויזתא – שמות מצוינים ללהקת מטאל פרסית).
- הארכה לשושן: המלך שאל את אסתר: "בשושן הרגו 500 איש, בשאר המדינות מה עשו? מה בקשתך עוד?". אסתר ביקשה: "תן ליהודים בשושן לעשות גם מחר כדת היום, ותלו את עשרת בני המן על העץ".
- הניצחון והחגיגה: ב-י"ד באדר נחו היהודים בשאר הערים, ובשושן נחו ב-ט"ו באדר. לכן נקבעו ימי הפורים: משתה ושמחה, משלוח מנות איש לרעהו, מתנות לאביונים, וביטול לימודים.
פרק י': האפילוג והמיסים
המלך אחשורוש החליט שהדרך הכי טובה לסיים את כל הדרמה הזו היא... להטיל מס חדש על הארץ ואיי הים. מרדכי היהודי הפך למשנה למלך, מנהל דגול, "דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו", וכולם חיו באושר, עושר ועם האנגאובר קל עד עצם היום הזה.