מטרופולין
| הרפובליקה העממית של מטרופולין | |||||
| |||||
| מוטו לאומי | אסור מזומן, רק רב-קו | ||||
| המנון | עד לגן עדן מרכז | ||||
| יבשת | אסיה | ||||
| שפה רשמית |
עברית, ערבית, אנגלית | ||||
| משטר |
דיקטטורה בפועל | ||||
| ראש המדינה |
הנהג המקומי | ||||
| הקמה |
מאז תחילת הזמן | ||||
| צפיפות אוכלוסין |
99999999999 | ||||
| מטבע |
רב-קו | ||||
| אזור זמן |
כל אזורי הזמן | ||||
| סיומת אינטרנט |
ישך שקל.il | ||||
מטרופולין, בתרגום חופשי אפילו בפולין כבר יש מטרו היא חברת שירות הסעות ישראלית, המשמשת כמדינה דה פקטו על כבישי ישראל. אף שהיא מותנית במכרזים שונים של מדינת ישראל, היא מתנהלת על ידי בירוקרטיה עצמאית המאפשרת לה חופש פעולה רב בתוך תחומיה, שהם למעשה אוטובוסים הנעים ממקום למקום. בתוך האוטובוסים, מתקיימת אוטונומיה של חברת מטרופולין, בה תנאי מחייה שונים מבשאר המדינה. אי לכך, על האוטובוסים במטרופולין אין תנאים סניטריים בסיסיים שהם בגדר חוק בישראל, ושלטון עריצות של הנהג מתקיים בכל אוטובוס.
מאפייני האוטובוס המטרופוליני
האוטובוס המטרופוליני מתאפיין באוטונומיה דיקטטורית של השליט המקומי, המכונה "נהג". הנהגים אינם מעוגנים בחוקים המונעים שחיתות ומינוי מקורבים, ולכן תופעות אלה נפוצות מאוד בקרב נהגי אוטובוסים. הנהג אחראי על האוטובוס, ודואג בקביעות לאחר לכל התחנות שלו. אף על פי שעל הנייר קיימת דמוקרטיה באוטובוסים, המתקיימת באמצעות כפתורי "עצור", לציבור אין יכולת קונקרטית להשפיע על העצירה בתחנות השונות, ולרוב הנהג מחליט לבדו האם להקדים, לאחר או לדלג על תחנות קליל.
מטרופולין לא חתומה על אמנת זכויות האדם של האו"ם, והיא לא מחוייבת בשמירה על זכויות אדם. על כן, באוטובוסים אין תנאים סניטריים בסיסיים ואין התחשבות במצבם של האזרחים. ריח של קקי בלתי מוסבר הוא נפוץ כמעט בכל אוטובוס, ותמיד מספר מקומות הישיבה הקיימים לא מספיקים לכמות האנשים שנוסעים. כתוצאה מכך, נוסעים רבים נאצלים לעמוד כשכל מה שמונע מהם מלהתעופף ברחבי החדר זה ידית קטנה שתלויה מהתקרה. אף כיסא באוטובוס אף פעם אינו לגמרי נקי עקב התעלמות הממשל מהבעיות ההיגייניות שבאוטובוס.
מסטיקים הם בגדר תקן במטרופולין. בגלל ששום דבר לא מחובר לשום דבר באוטובוס והכל מאיים להתפרק בכל רגע, הממשל מעודד אזרחים להדביק בחזרה את חלקי האוטובוס השונים על ידי חומרים זולים וקלים להכנה - מסטיקים. מסיבה זו, ניתן למצוא מסטיקים מודבקים על כל חלק באוטובוס, הכיסאות, הרצפה, התקרה, החלון, חגורות הבטיחות, העמודים, הנהג, המנוע, הגלגלים ועוד. במטרופולין, כמו בכל דיקטטורה אחרת, יש הגבלה על חופש הדיבור. ההגבלה מתבטאת בסירוב תמידי ועיקש של הנהג לנהל שיחה כלשהי שהיא מעבר ל"אתה מגיע לקריית חינוך?" ו"כן".
היסטוריה
רקע: תקופת הטרור של אגד
עם קום המדינה ועד ימי בגין הושלטה בישראל מדיניות סוציאליסטית אשכנזית בהנהגת מפלגת מפא"י. השליטה של מפא"י אופיינה בשליטה ממשלתית בכל תחום, ואם לא מספיק בזה אז גם שליטה כושלת עד מכפירה בכל תחום. במהלך תקופה זו אירעו מספר אירועים די זניחים בהיסטוריה של מדינת ישראל, כמו מלחמה קצרה שארכה שישה ימים בלבד ואיזה כשל מודיעיני קצר, אך אירוע אחד מרכזי שישפיע על מהלך האירועים לדורות התרחש - הקמת "אגד".
הממשלה החדשה החליטה על הקמת חברת אוטובוסים ממשלתית שתהווה מונופול על שירותי ההסעות. כמובן שכמו כל דבר אחר שמפעילה הממשלה, אגד הפכה עד מהרה לחברה אכזרית, מנותקת ובזבזנית, והשליטה טרור על תושבי מדינת ישראל שרצו להגיע לעבודה בזמן. ראש אגד, אסי בן-חורין, הפך עד מהרה לשליט העליון של החברה, וקידם את השחיתות בה. המצב היה עגום מאוד: נדיר היה למצוא מזגן פועל; חלונות היו שבורים; המושבים היו קרועים; התחנה המרכזית הייתה קיימת; ועוד ועוד. עקב התנאים הקשים של אגד הוקמה תנועה מחתרתית, שכונתה "תנועת ההתנגדות העממית לטרור האוטובוסי" או בראשי תיבות תתעט"א.
תנועת ההתנגדות
- ערך מורחב – מלחמת האוטובוסים הגדולה
תנועת ההתנגדות הורכבה מקבוצת נוסעים מרקסיסטים שהתקבצו למען קידום המהפכה. המהפכנים דרשו התפצלות מאגד. על כן הם החלו בתקיפת גרילה שיטתית על קווים שעוברים בדרום תל אביב, ומכיוון שזה אגד, כל הקווים עוברים בדרום תל אביב. סיסמאות המהפכה רוססו על חלונות האוטובוסים, דלתות שירותים בתחנה המרכזית נעקרו ממקומותיהם ("אז לשם הם נעלמו!"), גלגלי אוטובוסים נופצו ועוד. אגד ראו את הנעשה ואת קיצם הקרב והכריזו מלחמה שעתידה להיות עקובה מדם - מלחמת האוטובוסים הגדולה.
המלחמה ארכה כ-100 ימים, בין הלגיון המזויין של אגד לבין הכוחות המהפכנים. היא גבתה קורבנות רבים, בהם 600 רב-קוים שעלו באש במהלך הקרב על אלנבי. המלחמה הוכרעה בקרב הקשה ביותר בו נגבו חייהם של 50 כרטיסנים - המערכה בדרום תל אביב. אולם, המלחמה הסתיימה עם כיבוש כוחות המורדים את התחנה המרכזית הישנה. התבוסה המשפילה הובילה להתפטרותה של גולדה מאיר ועלייתו של מנחם בגין מהימין.
.jpg)
בתיווך ממשיכו של בגין, הקיסר בנימין נתניהו, הצדדים חתמו על הסכם פשרה בו תוקם חברה מתחרה לאגד שתכונה מטרופולין, ובכך תיווצר תחרות שוויונית בשנת 2000. אולם, הדמוקרטיה לא האריכה ימים, ומהר מאוד נפלה מטרופולין למהפכה צבאית ובסופה לעליית הפאשיסטים, שיכריזו על עצמאותה של מטרופולין ויקיימו משטר אלים, מדכא וקשה באוטובוסים.
המהפכה הצבאית והכרזת העצמאות
מטרופולין ידעה זמנים קצרים של דמוקרטיה עם הקמתה, אולם כפי שהוכיחה ההיסטוריה פעמים רבות, אי אפשר לכפות דמוקרטיה על עם שמרני. על כן, הדמוקרטיה הובילה למימוש רצונות העם כמו כיסאות שאינם מלאים מסטיקים ואוטובוסים ללא ריח של קיא, מה שגרם לתסכול ומשבר כלכלי בהנהלת מטרופולין. פקיד זוטר בחברה, אברי עזר, ראה את הנעשה וקיבץ סביבו קבוצה של עובדים ממורמרים. יחד הם הקימו את המפלגה הפאשיסטית-מטרופולינית, במטרה להשתלט, תחילה דמוקרטית, על רשות מטרופולין.
יו"ר מטרופולין, רמי דיין, ניסה לגרום לאוטובוסים להיות יותר ידידותיים לנוסע, אולם הוא נתקל בבעיה - טיפול בבעיות באוטובוס עולה כסף. השקעת כסף באיכות האוטובוסים היה דבר בלתי מקובל בעליל במגזר התחבורה הציבורית, והניסיון שלו להשקיע כמות מזערית של כסף בשירות הנוסעים גרם לזעם פנימי בתוך החברה.
בהובלתו של עזר, פצחו המורדים בהפיכה צבאית אלימה בתוך מטרופולין. בתאריך ה-28/3/2001 בשעה 12:00 בדיוק תקפו פעילי המפלגה, ששכנו בכל אוטובוס של מטרופולין באותו זמן, את הנהגים המקומיים וביצעו מסע טיהורים מדויק. עד סוף אותו יום, לא נותר אוטובוס אחד שבו לא השתלט פעיל המפלגה, ועזר יצא בהכרזה מכוננת:
"הגיע היום בו המהפכה שהחלה בשנת 1973 תגיע לסיומה. היום, כ"א בחשוון, 28/3/2001, אני, אברי בן-יוסף עזר, מכריז על עצמי כמנהיג העליון והמזכיר הכללי של הרפובליקה העממית של מטרופולין. די לשלטון העריצות הדמוקרטי של הנהלת החברה. מהיום, החברה תנוהל באופן עצמאי, כמדינה דה פקטו, ואם זה לא מתאים לכם, כפתור העצור נמצא ממש בהישג יד."
עם ההכרזה על הרפובליקה החלה ממשלת מטרופולין בהטלת סנקציות על האזרחים, בהם איסור על שימוש במטבעות אלא רק ברב-קו, שמחייב כל נוסע להיות בעל אמצעי זיהוי למעקב אחר אזרחים. עוד קבעו בממשלת החברה, שמתוקף החוק, חל איסור על כל אדם להיראות טוב בתמונת הרב-קו שלו, מטעמים פוליטיים.
כיום עדיין מתנהלת מטרופולין כמדינה דיקטטורית על כבישי ישראל.
תרבות
למטרופולין תרבות אתנית עשירה, הודות למגוון הרחב של הנוסעים הלכודים בה. במטרופולין מתקיימת תחרות זמר מדי שעה, בה הנהג צופר למכוניות אקראיות והן צופרות לו בחזרה. הלהיט הגדול ביותר כיום במטרופולין הוא שירם של חוה אלברשטיין ומחמוד עבאס, "סליחה מסיכה". מילות השיר הולכות כך:
"סליחה, מסיכה /
אין מקום לנגיף הקורונה /
באוטובוס זה /
אודרן, ארג'אן /
קמה אל קיממה פי /
אל קורונה ווירוס /
פי הד אל בס"
השיר פונה לציבור המטרופוליני, המורכב מערבים ויהודים כאחד. פירוש הקטע בערבית בשיר הוא, בתרגום חופשי על פי הרב בצלאל סמוטריץ', "להרוג את כל היהודים, אמן, צריך להדביק אותם בקורונה ווירוס, ואז לזרוק אותם לים".
לקריאה נוספת
- שימי תבורי, זכויות אדם? ביקור ברפובליקה העממית של מטרופולין, 2003
- רון חולדאי, מדינה בתוך מדינה: סיפורה של מטרופולין, 2013