קריידל אוף פילת'
|
הערה: הערך הזה מקולל!
ערך זה מקולל! -
|
כמו כן, מומלץ לאכול קוקאין מיובש אחרי 48 שעות מתום קריאתו. בנוסף, הרבנות הראשית קובעת כי ערך זה הינו חמץ. |
- "דובוני אכפת לי ישתלטו על העולם וכולנו נשמח!"
- ~ מעריץ שרוף של קריידל על מילות השיר של קריידל אוף פילת'
| עריסת טינופת | |
|---|---|
|
| |
| מקור | גיהנום |
|
| |
| שנות פעילות | 666—אתמול |
|
| |
| ז'אנר | מטאל ראפ טינופת |
|
| |
| חברת תקליטים | {{{חברת תקליטים}}} |
|
| |
| חברי ההרכב | דני טינופת - סולן מטיוס רוצ'רד השמונה עשרה - קלידן סילדה רוברסון - סולנית רקע ג'ורג' הנלסון - תופים אמנדה ביינס - גיטרה I מקלמייד שמורן-גיטרה II בוב דילן - בס ג'ון לנון - מעודדת סימסה מים-הודי שמספק סמים ללהקה |
|
| |
| אתר | {{{אתר}}} |
קריידל אוף פילת' (או בתרגום חופשי "עריסה של טינופת", כמו מה ששווה המוזיקה שלהם) היא להקת מטאל קשוחה אשר התפרסמה בעיקר בגיהנום אחרי הטבח בבריטניה. כאשר השטן לא אהב את לבושם, התנהגותם האפלה מידי ואת המוזיקה שלהם, הוא רצה גם באותו זמן ליצור סבל לבני האדם, אז הוא שילח אותם על פני האדמה עם כמות דיסקים מקוריים שלהם כדי להשמיד את חוש השמיעה של האנשים. עד היום כדור הארץ מתאבל על כך. עד כה לא ידוע על אדם שנהנה מליריקת הברביות הזדונית שלהם.
היסטוריה
הכול התחיל בשנת 1940, אמצע מלחמת העולם השנייה. הלהקה ניגנה בבריטניה שיר נגד היהודים ובעד הנאצים, הבריטים כעסו וירו בחברי הלהקה, וברגע שאלה הגיעו לגיהנום הם התחילו ליצור מוזיקה יותר רועשת ויותר גרועה. האלבום הראשון שהוציאה הלהקה בגיהנום, "The Principle of Evil Made Flesh", נשמע נוראי, רועש וחסר כל מילים הגיוניות, אך ברגע שהקשקושים הלא ברורים אשר צווח דני טינופת הובנו, התברר שהוא בעצם שר על דובוני אכפת לי מתוקים שיצאו מהארון ואנסו אחד את השני ואז יצא להם ילד וכל העולם היה שוב שמח.
השטן לא אהב את האלבום, וברגע שהם הרוויחו שלושה מטבעות שטניים, העלה השטן את חברי הלהקה חזרה "למעלה" כדי להתעלל בהם ובאנשי העולם העליון. הם הוציאו עוד אלבומים נוראיים שגרמו לאוכלוסיות התמותה לגבור ב 0.8% מהשנה שלפני, אנשים מאשימים אותם במנגינה כבדה של מטאל בשילוב של מילים רכות של ילדות בנות 9.
אבל ברגע שהלהקה התחילה לשגשג הם שנאו אותם יותר וקראו להם נאצים, אוכלי בטטות, אוכלי רמזורים, רמזורים, אוכלי וגם בריטים. האשמות אלו הכעיסו אותם מאוד ובגלל זה הם הוציאו את האלבום "Cruelty and the Beast" אשר כל הליריקה שלו היא "מוות לנאצים" ו"דובוני אכפת לי וברביות ורודות שולטים!!!!!!!111" אחרי זה הם הפסיקו בקריאות הגנאי הנ"ל וקראו להם במקום הומוים, דני טינופת לא יכול לסבות את המילות גנאי האלה וחתך ורידים ולא יכול למות.
אחרי הסרט "Cradle Of Fear" הם הוציאו אלבום בשם "Damnation and a Day" שכולו מדבר על דובוני אכפת לי מתים וברביות חותכות ורידים. האנשים שנדהמו למשמע הליריקה המבחילה הזאת נידו את קריידל אוף פילת' מחייהם, אח זה לא עצר אותם מלהשמיד את אוזני כול באלבום שיצא אחרי "Cradle Of Fear 2" האלבום מוכר כיום בשם "Nymphetamine" שנועד בעיקר להחזיר את קריידל אוף פילת' למצבם הנורמאלי של הליריקה הפשוטה "ברביות ורודות ולא גותיות שולטות!!!!1!!!!111" ו-"דובוני אכפת לי ופו הדוב תעשו לנו ילדים!!!!1!!1111".
כיום הלהקה נמצאת בין הלהקות המנודות בבלאק מטאל.
יוצר הלהקה
יוצר הלהקה הוא דני פילת' (או בתרגום חופשי "דני טינופת") שמו מדגיש את המחשבה של המאזינים ללהקה.
דני טינופת נהג להתאבד יום יום בביתו, ניסיונותיו היו לשווא כי הוא בן-אלמוות מכיוון שהוא חזר מהגיהנום, אח בכל זאת נהנה מההרגשה של הגסיסה והפרפור והוא ממשיך לעשות את זה כל יום.מסתבר שגם הראש שלו במחזור לפעמים.זו תופעה לא נדירה בכלל בקרב בני אלמוות.
אנשים אומרים שהוא ניראה כמו גותי אפל וקשוח אבל הוא בעצם היה ילד קטן אוהב דובוני אכפת לי וברביות (ומכאן נובע כל הליריקה של הלהקה), אנשים מתקשים להבין אותו ובגלל זה הוא משחק שעות על גבי שעות עם ברביות מזוקקות מצמר גפן של כבשים מתות, ורוקם את שמו על בגדיו בורוד.
אנשים חושבים שיש לו לב מצמר גפן מתוק, והם צודקים, דני טינופת תרם 500 מיליון לנזקקים ו20 מיליון לכאלה שרוצים כסף ועוד 1 לערס אחד מהמכולת השכונתית שאמר שהוא "נאצי קשוח" [דני האמין לו כמובן.], אחרים חושבים שהוא לא אחר מאשר סתם טיפוס של פקאצה כלואה בתוך גוף של גותי אפל וקשוח (או מה שניתן לרשום גא"ק, גותי, אפל, קשוח) שלא יצאה עם חברותיה לאור היום וגידלה איבר מין.
אחרים חושבים שלדני טינופת איין בעיות בשיניים, ובזה דווקא הם טועים, לדני פילת' יש בעיות שיניים קשות ומחרידות אשר לא נותנות לו לבטא את מילות השירים בצורה נכונה, ולזה אנשים אחרים קוראים "גראול", אבל זה לא יותר מכאב שיניים חד וצורמני.
עד היום אנשים שומעים אותו מרטיב במיטה וצועק לאמא כשיש לו חלום בלהות, וזה בגלל חלומות ילדותו שלא התגשמו: להיות טייס בחיל האוויר הנאצי, להיות בובת ראווה, להיות דוגמנית, להיות מנהל קניון ולגור בפריס. במקום זה הוא קיבל: להיות גותי מלוגלג, לכתוב שירים גרועים, להיות בן, לא לנהל קניון, לא להיות טייס בחיל האוויר הנאצי, להיות בלהקה כושלת שאפילו הגיהנום לא רצה אותה ולגור בקרטון.
אחרי כל הטרגדיות שעברו עליו, הוא החליט לרשום אותם בתור שירים, הוא קרא לאלבום שהם התפרסמו בו "Thornography". השם בא מפדופיליה שלא סבל והוא רצה לסבול.
ותמיד יזכרו שהוא סתם ילדה קטנה שעדיין מרטיבה במיטה, גרה עם אימה וקוראת לה בכל פעם שיש לה חלום בלהות, אבל הבעיה היא שזה הוא ולא היא.
במהלך השנים דני טינופת הרבה להתראיין אינה קטע קצר מהראיון איתו:
תגיד מה הדבר הראשון שעולה לך בראש על כל דבר שישאל אותך:
תחביב אהוב: לעשות לדובני אכפת לי
אהבה ראשונה: הדובני אכפת לי
אם חברה של בת שלך תראה מה אתה עושה לדובני אכפת לי מה תגיד לה: הכל בהסכמה אם אמצעי מניעה
מה אתה עושה שהבת שלך מעצבנת אותך: אני שר לה שיר באוזן
Cradle Of Fear
הסרט הראשון שיצא להם אחרי התמסחרות כוללת, הסרט ברובו עוסק בברביות ובדובוני אכפת לי, עד שבא איש אחד רשע והורג את כולם, דני טינופת הולך לחפש אותו ולהרוג אותו (על ידי עריפת ראש) כדי שהדם שלו יחיה את כולם, אבל ללא הועיל האיש לא מת ודני טינופת מת על ידי רובה שהיה על המדרכה (בקטע זה אנשים צעקו על המפיק "מי שם רובה באמצע המדרכה?" אבל ללא הועיל והוא מת שם) רוב העולם חשב שזה סרט חינוכי עד שיצא "Cradle Of Fear 2" שהוא בעצם סרט העוסק בהשמדה המונית של הברביות והדובוני אכפת לי.
מאז השתנתה הגישה ללהקה והם הוציאו אלבום אחרי הסרט הקרוי "Damnation and a Day" אשר מדבר על מוות לברביות ולדובוני אכפת לי והדרדסים, שדיי דומים להם, כי גם הם קטנים כחולים ונרדפים על ידי כוסית שוחטת חתולים.
הלהקה עצמה (בלי דני טינופת)
הלהקה עצמה נוסדה ממסוממים הומלסים אשר נאספו ברחוב מחוץ לבתיהם, אף אחד מהם לא ידע עד היום לנגן על שום כלי שהו, אבל דני היה צריך למצוא אנשים לא מוכשרים ללהקתו, אלא הוא היה צריך למצוא מנגינה רועשת,חסרת מלודיה וכושר הבנה.
ברגע שהם ניגנו את שיר האהבה לנאצים, ירו בהם, הם ירדו לגיהנום, הוציאו אלבום, העיפו אותם מהגיהנום, הם חזרו לחיים וכל זה ביותר מחמש שנים, וגם בגלל הסולן שלהם דני טינופת ועדיין הם שונאים את עצמם ואת חברם דני טינופת על הליריקה הנוראים שהוא קורא לה "קשוחה ואפלה".
למרות שהוא זה שהוציא אותם מהגיהנום, הם כעסו עליו עד שהם הוציאו את האלבום "Damnation and a Day", ברגע שיצא האלבום הם התחילו להעריץ אותו ולסגוד לו, לבנות לו פסלים, להביא לו במבה כל בוקר למיטה, ולהכין לו עוגה בצורת לב כל פעם שביקש, אך מכיוון שאלוהים לא אוהב מתחרים הוא שילח בדני התמים את האלבום הנורא מכול "Nymphetamine" ובגלל האלבום הזה חברי הלהקה השמידו את הפסלים, הפסיקו לסגוד לדני, זרקו עליו במבה כל פעם שהיה רעב והעוגה שהוא כל כך אהב הם זרקו אותה לפח.
דוגמא לעבודה
דוגמא אחת חשובה של הלהקה עריסה של טינופת היא הוידאו המזעזע שהם שיחררו, אשר נאסר לצפייה ב-25 ארצות שונות. יש לשים לב ללירקיית הבובות שלו.
גירסה כשרה לפסח
בעקבות תלונות של מעריציה היהודים האירופאיים של הלהקה, דני טינופת הסכים לשנות את שם הלהקה לכבוד חג הפסח. מדובר בשניים וחצי מעריצים, אבל הם מהויים 75% ממועדון המעריצים של הלהקה. שמה החדש, הכשר לפסח, הינו Cnadle of Filth (קניידל אוף פילת'), או בתרגום חופשי: קניידלע של זוהמה.
הסוף המתבקש ללהקה
כמו שכולם יודעים, עריסת טינופת לא תוכל לנגן לנצח, אז הסוף שמתבקש מהלהקה הוא לחזור לגיהנום באלבום פרידה גרוע במיוחד, לחתוך לכל המעריצים בהופעה האחרונה את הורידים ולהתפוצץ כמו ערבייה בקהיר. כמובן שלא יזכרו אותם לטובה, אלא יזכרו אותם בתור להקת בנים הומלסים שהסתממו וכתבו שירים על ברביות ורודות ודובוני אכפת לי שיצאו מהארון, אין גם להוסיף את הסרט המצויר שהם הוציאו שמספר על ברביות ודובוני אכפת לי, אלא יש לציין שהסרט הזה לא הביאה שום משמעות לאנושות כולה, האנשים יזכרו להם כל צעד מוטעה שהיה להם כל השנים וישכחו להם את ההצלחות הקטנות (Damnation and a Day).
עד אז יש זמן ואנו סובלים את ההתעללויות המרושעות להן הלהקה קוראת מוזיקה.