שלום חנוך

From איןציקלופדיה
Jump to navigation Jump to search
EnWiki.png ערך זה תורגם מהאיןציקלופדיה באנגלית ומפורסם תחת רישיון CC.
כותב ערך זה הוא לא מקורי ו/או עצלן ו/או שניהם ביחד.


הרוזן שלום חנוך נכנס למשרד משאבי האנוש בפתח תקווה. בתמונה: המראיין גדעון לוי.

שלום חנוך רוזן הוא ערפד ישראלי שדמותו היוותה השראה לסרט הקולנוע המצליח "ראיון עם הערפד". הוא "נולד" בקיבוץ משמרות ב-1496, בתקופה בלתי יציבה עבור מחוז חיפה, והתגורר עם חברו הטוב מאיר אריאל וילדתם המאומצת חני נחמיאס עד להירצחו בידי חני בשלהי שנות התשעים. הוא הצליח לשרוד בביצה של המוזיקה הישראלית כאשר הוא ניזון מבן האלמוות אלי לוזון, וחזר אל משפחתו על מנת לנקום בחני על ידי הוצאתה בכוח מחדרה וחשיפתה לקרני השמש. במשך השנים הרבות שעברו מאז, אריאל המשיך לשוטט ברחבי המדינה ולמצוץ את דמם של תיירים לטבים, בעוד שחנוך מתחבא מפחד נקמתו של אריאל במועדון אפלולי בדרום תל אביב.

מאז ירידתו של חנוך למחתרת הוא סבל ממחסור חמור בדם ושיערו נשר, והוא נאלץ להדביק צמר גפן מתוק על ראשו באופן יומיומי. בעקבות ביקור חטוף של אריאל אצל חנוך שבו יושרו ההדורים בין השניים, חנוך הופיע במשרד משאבי אנוש בפתח תקווה וחטף את המראיין הראשי גדעון לוי, כאשר הוא הופך אותו לערפד ולשותפו החדש לחיים. לוי החליט לראיין את חנוך ולפרסם את הראיון באופן בלעדי באתר הסאטירי איןציקלופדיה, כנקמה בטל פרידמן על תכנית הטלוויזיה "שערורייה". בתגובה, פרידמן טען כי "שערורייה" הייתה בכלל פרודיה על אמנון לוי ושגדעון יכול למצוץ לו. למזלו של פרידמן, הוא מחזיק בבעלותו לול ולא יסבול ממחסור בדם טרי בזמן הקרוב.

תמליל הראיון

גדעון לוי: צהריים טובים, מר...

חנוך: חנוך. כבוד הרוזן שלום חנוך. חברים קוראים לי חנן. אתה יכול לקרוא לי כבודו.

גדעון לוי: הרוזן חנוך אם כך. אני גדעון לוי, ואני כאן על מנת לראיין אותך במשך 26 השבועות הקרובים ולייעץ לך כיצד לחזור לשוק העבודה. אוקיי?

חנוך: בסדר, כן.

גדעון לוי: אני לא יודע אם שמת לב, אבל בתמונה שנתת לי רואים רק וילון כתום. האם ישבת על הכיסא בזמן הצילום?

חנוך: כן.

גדעון לוי: כן? כנראה הזזת את הכיסא בטעות כשהתיישבת. לא נורא. ראיתי את השאלון שמילאת ואני אתייחס לזה בהמשך, אבל קודם כל רציתי לדעת, האם חיפשת עבודה בכוחות עצמך בזמן האחרון?

חנוך: כן. שוטטתי בכבישי קיבוץ גלויות בחיפוש אחר פרנסה. ומזון.

גדעון לוי: מצוין. כעת, לא יכולתי שלא לשים לב שרשמת שמקום הלידה שלך הוא "משמרות".

חנוך: כן.

גדעון לוי: ואיפה זה בדיוק? ברצועת עזה?

חנוך: מחוז חיפה.

גדעון לוי: מחוז חיפה - ביתם של הערבים הישראלים? הבנתי. טוב, האמת שבפתח תקווה גם לא חסר אז אולי תוכל למצוא כאן מקלט מדיני. בכל מקרה אין לך מה לדאוג מפיגועים במלאבס שלנו... אז בוא נביט בשאלון שלך ביחד. אני קצת מודאג ממה שמילאת תחת "סוג העבודה המבוקש". אתה מעוניין לעבוד עם "דם או בתולות"?

חנוך: עדיף עם שניהם.

גדעון לוי: והאם יש לך ניסיון כלשהו בתחום זה?

חנוך: אני מוצץ דם לילה בלילה עוד מלפני שנולדת.

גדעון לוי: הו, מצוין. אתה מומחה לעזרה ראשונה!

חנוך: לא.

גדעון לוי: לא? אבל ניתן לומר שהמקצוע שלך הוא בתחום הרפואה במידה מסוימת...

חנוך: עד פברואר עבדתי בבנק הדם בראש העין. הם אמרו שהם לא מעסיקים אותי יותר.

גדעון לוי: מפני ש...?

חנוך: כנראה שאני מצפוני מדי בשבילם. הם מתנגדים שאני אקח את העבודה הביתה.

גדעון לוי: הבנתי. טוב, אולי אתה צריך שינוי? האם שקלת להיות מעצב שיער?

חנוך: יש הרבה משרות פנויות שמשלבות עיצוב שיער עם דם? ובתולות?

גדעון לוי: ובכן, לא... בוא נדאג לסוג העבודה מאוחר יותר. שמתי לב גם שבסעיף "שעות עבודה זמינות" רשמת "חצות הלילה עד 6 בבוקר, 7 ימים בשבוע". זה יפה שאתה מוכן לעבוד בשעות כל כך בלתי מקובלות אבל אני חושש שאם הזמינות שלך היא 6 שעות ביום, אז לא נוכל לרשום שאתה מחפש משרה מלאה. וזה עלול להשפיע לרעה על חיפוש העבודה.

חנוך: מר לוי, אני לא מסוגל לצאת בשעות היום עם העור שלי, כי אני העבד של העור שלי. יש לי תעודת נכה - ביקשתי קיצבת נכות אבל הממשלה אמרה שאני לא זכאי יותר בגלל שאני מסוגל לעמוד ולנשום בו זמנית. אבל זה קשה לתפקד כשהעור שלך כל כך רגיש. הייתי צריך להגיע לכאן בלבוש מלא של לוחמת דאע"ש - הנהג של האוטובוס חשב שאני אישה חרדית באמצע סקס.

גדעון לוי: זה איום ונורא!

חנוך: נכון, אבל אין מה לעשות, האמת הפשוטה היא האמת הפשוטה. כמעט כל לילה אני קופץ החוצה לנשוך איזה ג'חנון אבל אין אף אחד פתוח. ואז אני לא יכול לצאת במשך כל היום. אבל אני לא רוצה לעשות מזה עניין, אני הצלחתי לשרוד במשך שנים רבות. ולהימנעות מהשמש יש את היתרונות שלה. אחרת איך הייתי שומר על טקסטורת שיער של צמר גפן מתוק? כשיגיע החורף אני אעבוד מ-4 בצהריים עד 9 בבוקר אבל כרגע...

גדעון לוי: אוקיי, אז אני ארשום שיש לך צרכים רפואיים מיוחדים? ואתה לא מעוניין לשקול עיצוב שיער? יש קורס של שישה חודשים במכללה המקצועית פה בעיר? לא? אני מניח שסידור מדפים בסופר זה גם לא בשבילך? לא, לא חשבתי. אני פשוט אחפש בבסיס הנתונים משרה שמתאימה עבורך. בזמן שאנחנו ממתינים, אני רואה שכבר מילאת את הסעיף "צרכים רפואיים מיוחדים". "שיקופוביה"... אני לא יכול להגיד ששמעתי על זה, לצערי. תוכל אולי להסביר בזמן שהמחשב מעדכן את הפרופיל שלך?

חנוך: זה פחד ממראות - לא בעייתי בבנק הדם אבל אני לא רואה את עצמי עובד בסביבת מראות.

גדעון לוי: ו"שומפוביה"?

חנוך: אולי זה נשמע סתם טיפשי, אבל אני מפחד פחד מוות משום.

גדעון לוי: חבל, כי יש כאן משרה פנויה במטבח לילה אבל אני לא מניח שזה יהיה מתאים...

חנוך: אני לא חושב - קשה לי לתקוע יתד במקום העבודה אם יש לבבות בסביבה...

גדעון לוי: האם שקלת עבודה באבטחה? יש הצעה לעבוד בשמירה על בית קברות בלילות. נדמה לי שהייתה שם מגפה של ונדליזם בזמן האחרון. אני לא מניח שזה יעניין אותך בכלל...

חנוך: נשמע מעניין ביותר. לא יהיו שם שום צלבים כי כולם יהודים.

גדעון לוי: מצויין, לא גילית התעניינות עד עכשיו. אפשר להציע לך כוס מים, אם בכלל?

חנוך: המים לא בורכו על ידי כומר מוסמך?

גדעון לוי: לא למיטב ידיעתי, זה רק מי-ברז. אבל נדמה לי שהם מהצינורות המקובלים.

חנוך: זה בסדר.

גדעון לוי: הנה לך, נחמד. עכשיו, אני חייב להזהיר אותך בנוגע לכמה דברים לפני שאתה מתחיל בעבודה. רשום כאן שאתה תצטרך להשתמש באחת מהכספות הריקות בתור משרד. הכספת בנויה בתוך קטקומבה עתיקה שעשויה מאבן, אבל אני יכול להבטיח לך שהיא ריקה כבר מאות שנים. זה לא משהו שיכול להפחיד אותך?

חנוך: ממש לא, נשמע חמים למדי. וזה יחסוך לי שכר דירה.

גדעון לוי: מצוין. אם כך, אני אשלח לך את הפרטים ועם קצת מזל זאת תהיה הפעם האחרונה שאנו נפגשים.

חנוך: תודה בכל מקרה וטעות.

גדעון לוי: זה יכול לעזור אם נמלא עוד סעיף או שניים בטופס במעט פרטים נוספים. למשל, ציינת דבר אחד בלבד בסעיף "כישורים נוספים"... ואם אני לא טועה, כתוב שם "שיפוד".

חנוך: עשיתי הרבה שיפודים, אבל זה היה במשמרות לפני שנים רבות.

גדעון לוי: נחמד... אז עשית על האש?

חנוך: מדי פעם צליתי כמה מהמשופדים על מנגל, אבל הם לא היו ממש ראויים למאכל לאחר מכן. האמת היא שחוש הטעם הוא די מיותר עבורי. לשאלתך, אני יכול להפוך לעטלף, אם זה יכול לעזור. אני גם חסין בפני יריות, אם לא מדובר ביגאל עמיר.

גדעון לוי: אז נשאיר רק את "שיפוד", בסדר? נחמד. עכשיו, גם תאריך הלידה שלך קצת בלבל אותי. רשמת 1 בספטמבר 1496.

חנוך: נכון.

גדעון לוי: אני רק לא בטוח שאני יכול לספר למעסיק העתידי שלך שאתה עד כדי כך זקן... הם עלולים לדאוג שכבר עברת את הגיל, ומהלילות הארוכים ומזג האוויר הקר וכדומה. וגיל הפרישה הוא 67, ככלות הכל.

חנוך: לא במשמרות.

גדעון לוי: לא, כנראה שלא. ואתם משתמשים בלוח השנה המוסלמי, אז מן הסתם זה הגיוני. אני ארשום שאתה בן 52, זה אמור להיות בסדר. עכשיו, דאגה נוספת שלי היא שמלבד הקטע של בנק הדם, קורות החיים שלך נראים קצת בלויים עבור מישהו שטוען שהוא בן 520.

חנוך: תשמע, אדון לוי, אני לא ישבתי בסלון וראיתי אמנון לוי כל השנים האלה. הייתי בחוץ והתאמנתי באוניברסיטה של החיים האמיתיים. במשך עשרים שנה עבדתי באנגליה, בעיקר בלונדון.

גדעון לוי: עבדת בתור...

חנוך: עבדתי בעיקר בשווארמיות, למען האמת. מלבד בדוכנים שיצא מהם ריח של שום.

גדעון לוי: ובחמש מאות השנה הנותרות?

חנוך: הייתי בארון.

גדעון לוי: כמו אמיר פיי גוטמן?

חנוך: לא, רק בתוך ארון. במשמרות. הייתי ערפד.

גדעון לוי: ומדוע לא המשכת עם הקו התעסוקתי שבחרת בו?

חנוך: כי היום מחפשים אנשים צעירים עם תספורות קופצניות וקרעים בג'ינס. אמרתי להם, המצאתי עבודה שקוראים לה "ערפד". אבל הם אמרו שאריסטוקרטים סוציופתים הם הגבר של אתמול. כיום נשים מחפשות גברים מרדניים ושוברי מוסכמות שמחוברים לצד הנשי שלהם, כמו אמיר דדון. זה כבר לא מספיק להיות מסוגל לחלוב אוראלית 20 ליטר חלב בשעה או להפנט את האורחים שלך לעשות סקס. גמרתי עם זה! אני, שהפקתי אלבום של מאיר אריאל מהקלטות של פלוצים מהסוף של ליל הסדר, ושמילאתי את קיסריה עם שירים על המשיח 150 שנה לפני שולי רנד. אני לא יכול להיות ערפד יותר כי אני כבר לא מספיק צעיר, לא מספיק בלונדיני, ואין לי בית ספר תיכון לנשור ממנו.

גדעון לוי: נחמד. אני פשוט ארשום "עוזר לרפד", טוב? אבל לפני שאני שולח את הטופס, אני חייב לציין את ביטוחי החיים והבריאות המדהימים שאתה עומד לקבל בחינם מעבודתך החדשה. איך זה נשמע?

חנוך: ביטוח חיים זה לא מעניין כי אני לא מתכנן "למות" בקרוב. אבל ביטוח לשיניים יכול להיות נחמד. אל תשכח שהייתה לי אספקה חינמית של צמר גפן מתוק ב-500 השנה האחרונות.