החיים (סדרת טלוויזיה)
ערך זה עומד להיות בעבודה בזמן הקרוב מי שיערוך אותו ייסכל! |
החיים
סוגה | אימה, מתח |
יוצרים | אבי קושנר ובילי אייליש |
שחקנים | מני ממטרה חני נחמיאס רוברט דאוני ג'וניור ציפי שביט בוב מארלי הקוסם מארץ עוץ מובארק |
ארץ מקור | קנדה |
שפות | כל השפות |
מספר עונות | 22 |
מספר פרקים | 2,965 |
הפקה
מפיק | בני ברוכים |
מפיקים בפועל | אזרחי קזחסטן |
הפצה | נטפליקס (אנד צ'יל) |
צלם ראשי | שבי הצב |
אתר צילומים | חאלב, סוריה |
טכניקת צילום | אולטרה סאונד |
שידור
רשת שידור | כאן 11 |
תקופת שידור מקורית | 1972 - היום |
החיים היא סדרת אימה המיועדת לילדים ונוער, העוקבת אחר סיפורם של מספר ילדים הלוקים קשות במחלת החיים ועל המתרחש בגופם. הסדרה, שמבוססת על נפגעים אמיתיים מהמחלה, מציגה את המלחמות הפנימיות בגופם של הילדים בצורה חזותית ובוטה. על כך זכתה הסדרה לתגובות מעורבות, שכן מצד אחד היא מכילה מראות קשים מאוד ותוכן שאינו מתאים לילדים, אך מן הצד השני יש בה איש עם זקן ממש ארוך.
עלילה
עלילת הסדרה עוקבת אחר מספר ילדים שלוקים במחלת החיים, מחלה נוראית ונפוצה מאוד בעלת שלל תסמינים שגורמת לבסוף למוות. הילדים מתועדים חווים את ימי השגרה שלהם, בעוד שהשפעות מחלתם מתקילה אותם ומונעת מהם לממש את הרצונות הבסיסיים שלהם. פעמים רבות הילדים נפגעים כתוצאה מהמחלה, וחווים תסמינים שונים שלה באופן חזותי ומפורש - הם נופלים כשהם דורכים לא נכון על הרגל, חווים כאב כשנושך אותם חתול, מצטננים כשקר, מזיעים כשחם ועוד מגוון סימפטומים קשים לצפייה של המחלה.
במקביל, הסדרה עוקבת גם אחר המתרחש בגופם של הילדים. החיידקים הרעים, יצורים מגעילים ומשונים שמנסים בכוחות על טבעיים להשתלט על גוף הילדים, נלחמים באופן תמידי בחיידקים הטובים. לא משנה כמה פעמים יביסו החיידקים הטובים את הרעים, תמיד הם יחזרו משום שהמחלה היא חשוכת מרפא.
בכל פרק ופרק ניצב ילד אחר חולה מול אתגרי המחלה, ולעיתים אף מגיע לבית החולים. המאבקים המבעיתים בין החיידקים הטובים לרעים הם אלימים להבהיל ועל כן הסדרה מוגבלת עבור אנשים בעלי לב חלש.
פרקים נבחרים
למשל, בפרק 32 בעונה 5, הדמות הראשית, ילד בשם בועז (ע"פ התרגום העברי) נפצע, למרבה הזעזוע, ממסמר! באותו פרק הוא נאלץ להתמודד עם שטף דם נורא, כאשר פנים גופו מתמלא בחיידקים מזוויעים ומפחידים שפורצים את חומת העור. בפרק אחר ילדה בשם רונית (ע"פ התרגום האוזבקי) חולה בצינון! זאת לאחר שהיא נחשפת שעות רבות למזגן המכוון על קור. אמן הקומיקס והמכונאי מדטרויט סטן לי סיפר לימים כי היה זה לדעתו הפרק המפחיד ביותר בסדרה, שבעקבותיו לא ישן עם מזגן במשך שבע שנים[1]. אגב, המשפט "החורף מגיע" שמופיע רבות בסדרת הספין אוף משחקי הכס נוצר בהשראת הפרק.
פרק 59 בעונה 21 של הסדרה זכה לתשואות ופרסים על עלילתו האימתנית הגובלת ברמה של סרטים כגון פסיכו של היצ'קוק ורונלד מקדונלד של היטלר. את העלילה כתב לא אחר מאמן הקונספט הרוזן דרקולה. הפרק עוקב אחר סיפורו הלא ייאמן ומבוסס על סיפור אמיתי של ילד בשם שמשון (ע"פ התרגום הצפון קוריאני), המגולם בידיי שלום חנוך, הנופל קורבן לאלימות מצד ילדים אחרים בכיתה. אלה תופסים אותו כ"מלשן" לאחר ש"הלשין" עליהם ל"מורה", ונותנים לו מכות רבות. החיידקים שבגופו ממש קורסים בעקבות המכות שנותנים לו הבריונים, שהם סימפטום ידוע של המחלה המופיע לרוב בקרב חנונים. הפרק הבודד הנ"ל אף זכה בפרס אוסקר לאפקטים הטובים ביותר בקטגוריית 'אימה'[2].
סקירת הסדרה
שחקנים
בסדרה ישנם מספר שחקנים המגלמים את כל הדמויות. מכיוון שיש 2,645 דמויות, כאן ייכתבו רק השחקנים, אך כמובן שב-IMDb מישהו כתב את כל הדמויות. מדוע? כי זה פאקינג IMDb והם משועממים רצח.
שחקנים ראשיים
- מני ממטרה - השחקן המפורסם, שיחק בסדרה במשך כל העונות. לעונה הראשונה הגיע כאמן אורח, זאת משום שבאותו הזמן היה שגריר קזחסטן באו"ם, ולכן היה לו קושי להגיע לאתר הצילומים שנמצא בחאלב, סוריה. כשרונו במשחק פיזי הוביל אותו לסדרה, שם הוא פרץ ככוכב גדול, ואף הוזמן להנחות את תכנית הטלוויזיה המציאותית "האח השני מהסוף", ששמה שונה מאוחר יותר ל"האח הגדול" - על שמו. בסדרה שיחק מאות דמויות, רובן של נשים, וזכה לתשלומים נכבדים על כך. בשנת 1989 זכה בפרס אופיר (החיקוי הישראלי והזול של האוסקר) על תפקידו בפרק הספיישל שנוצר לחג הסיגד, בו הוא שיחק אתיופי שנופל לבור עם אריות, אך לא הגיע לטקס מכיוון שבאותו זמן היה אסיר נמלט ונאלץ להסתתר במשך שנתיים מתחת לסנטר של רני רהב.
- חני נחמיאס - גם כן שיחקה בסדרה במשך כל עונותיה. הופיעה לרוב בפרקים בהן קרו לילדים החולים פציעות פיזיות, שכן התברר כי לנחמיאס יש כשרון יוצא דופן להיפצע מדברים חדים. הפרק הזכור ביותר שלה היה פרק 83 בעונה 17 בו נדקרה מחתך נייר, סימפטום של המחלה התוקף ללא הכנה מוקדמת, ומשחקה היה נראה כל כך אמיתי עד כי צופים ברחבי העולם חוו התקף לב. גם היא זכתה בפרס אופיר על עבודתה בסדרה, ואף נפגשה פנים מול פנים עם אופיר עצמו. בשנת 2019 פרשה מתפקידה בסדרה לטובת חוות האלפות שבבעלותה, מהלך שהוביל גל של מחאות המוניות בעולם הערבי[3][4].
- האריסון פורד - שיחק בסדרה החל מהעונה החמישית. הסדרה מהווה את היצירה המוכרת ביותר שלו, ואחריה מלחמת הכוכבים. פורד אף היה חלק מצוות הכותבים של הסדרה בעונות 9-14, שם תסרט מספר רב של פרקים בהתבסס על חוויותיו כאנס סדרתי. בשנת 2005 הוזמן לטקס פרסי אופיר, אך השומר בכניסה לא זיהה אותו וסירב להכניסו. לכן, במיומנות רבה שרכש בזמן היותו שחקן בסדרה, הוא התחפש למלצר וחדר בעורמה לטקס. אלא שאם כניסתו בלבוש מלצר חני נחמיאס ומני ממטרה החלו לבקש ממנו מאכלים, ומכיוון שבגדי המלצר השפיעו עליו מנטלית הוא החל להאמין שהוא באמת מלצר. לכן בשבע העונות האחרונות בסדרה הוא שיחק רק דמויות של מלצרים[5].
- שימי בן דרור, מלך הגליל - שיחק בסדרה בין עונות 7 ל-19. בגלל היותו מלך הגליל, תפקיד אותו הוא עצמו המציא, הוא אפשר לצלם פרקים מהסדרה ביערות הר מירון, פרוייקט שקרס במהירות כשלמפיקים האמריקאים התברר שהר מירון הוא פשוט גבעה קטנה מבוץ עם עלים. בן דרור לא זכה בפרסים על תפקידו בסדרה, אך כן זכה בפרס האוסקר לסדרת האימה הטובה ביותר על בימויו יחד עם הבמאי הנוסף, ג'ורג' ווקר בוש.
שחקנים נוספים
בסדרה משתתפים עשרות שחקנים נוספים המופיעים לפרקים אחדים. המפורסמים בהם הם:
- אבו מאזן*
- דונלד טראמפ
- דופלגנגר
- סלין דיון
- יצחק בן צבי
- מיה דגן*
- לורד שוטפטון
- באטמן
- ברק חוסיין אוסמה
- אריק איינשטיין
- היפופוטם
- ת'ום יורק*
- להקת כוורת
- בליפ ובלופ*
- משה רבינו
- אריאל שרון*
- ריצ'רד ניקסון
- עובדיה יוסף
- קפטן הוק
- אוסקר ויילד
- חנוך לוין
- פרופ' אלון מזרחי
- ריק ריירדן
- אווה בראון
- כריסטופר רובין
- עובד סוציאלי
- עומר אדם
- שאלתיאל פרויד*
- יאסר ערפאת
- איגור
- מאור ברברבאום
- אדולף היטלר
- אוסמה בין לאדן*
- מריו
- משה שרת
- רפי גינת
- חיים בן פסח
- סנטה קלאוס*
- קולורבי
- רב איבר
- אלישע קיז
- אלכסנדר הגדול*
- בר רפאלי
- ג'סטין ביבר
- דימה בילאן
- דנה אינטרסקסואל
- הידיד ההומו
- הראל סקעת
- יובל מנדלסון
- משה דץ
- פטריק סטאר*
- שעון
- אבשלום קור*
- אייזק ניוטון
- אליס אין צ'יינס*
- ארז טל
- דדיה בת תור
- הארי פוטר
- הצופים*
- קורונה
- אופרה וינפרי
- אלמו
- ברני סנדרס*
- הדוד סאם
- ולדימיר איליץ' לנין
- ולדימיר פוטין*
- ליאון טרוצקי
- סלין דיון
- קג"ב
- קים ג'ונג איל*
- רובינזון קרוזו*
- שוקי*
*שחקנים המשחקים דמויות מצויירות (חיידקים טובים/רעים)
הפקה
את הסדרה הפיקו הזוג האמריקאי תושבי קליפורניה, ג'ימי וג'יין ג'יג'י. בני הזוג חווים קשר עמוק למחלה, שכן שניהם סובלים מהחיים. על כן, הסדרה נגעה להם באופן אישי. את הכתיבה לסדרה ביצעו עשרות תסריטאים ובמאים במשך השנים, וביססו את עלילותיהם על מקרים אמיתיים של ילדים חיים. על הראיונות עם ילדים שסובלים מהחיים הופקד כוכב הילדים בני סלע, שתיעד ראיונות עמם. הילדים שרואיינו לסדרה הם כולם אשכנזים עשירים בני מעמדות שונים וממקומות שונים בעולם, מה שיוצר מלא פרקים שהם בערך אותו דבר הבדל בין פרק לפרק ומחזיק כל עלילה בפני עצמה.
הסדרה, מלבד מטרתה לעורר אימה ומתח בקרב הצופים, מתיימרת גם להביא לצופה הממוצע סיפורים קשים אודות ילדים הלוקים במחלה מכל תחומי הקשת הפוליטית. עלילות הסדרה מבוססות הסיפורים האמיתיים נוגעות לחיים של כולם. אחד מהבמאים החשובים שהשתתפו בהפקה במהלך השנים היה צ'אק נוריס. לימים סיפר נוריס כי:
"בסדרה, מה שרצינו להראות זה תכל'ס איך עובדת המחלה. בשביל זה היינו צריכים להדביק אנשים בחיים, כלומר תינוקות שרק נולדו, ולגדל אותם עבור הסדרה. לאחר מכן היינו מצלמים את פנים הגוף שלהם עם אולטרה סאונד כדי להבין איך הדברים עובדים. לצערינו, אחד התסמינים של המחלה הוא גידולים שונים ולכן הרבה מהתינוקות שחקרנו מתו, וזה ממש לא קשור לעובדה שמהרגע שהם נולדו הם עברו אולטרה סאונדים ללא הגנה. מה, זה רופא מומחה אמר שאין קשר. מה זה חשוב איך קוראים לו. הוא אמיתי וקיים, נשבע לכם!"[6]
על כן, שיטת הצילום הייחודית בסדרה, אולטרה סאונד, דרשה תקציב רב ומכיוון שהיה זה לפני שהתכנית נקנתה על ידי תאגידי השידור העצומים BBC והליכוד TV, נאלצו המפיקים לדלל קצת את תקציב אתר הצילומים המתוכנן. במקום לצלם את הסדרה במישיגן ולשכן את השחקנים במלון פאר חמישה כוכבים, הוחלט להעביר את ההפקה לעיר חאלב שבסוריה, שם שוכנו השחקנים במחנה פליטים סוני.
בין השנים 1972 ל-1989 צולמו כ-18 עונות, בכל אחת בערך 100 פרקים מלאים באורך של ארבעים דקות. המהירות שבה יצאו הפרקים התקבלה בזכות הציירים המפורסמים פאבלו פיקאסו וסלבדור דאלי. בשנים אלו השניים עוד לא היו אמנים ידועים, ושניהם עבדו כסטוריבורדרים לסדרה, שם הייתה הפריצה הגדולה שלהם. פיקאסו התחבר מיד עם אחד מהשחקנים הראשיים בעונה 7 וקנצלר גרמניה לשעבר אדולף היטלר, והשניים החלו להמריץ את ההפקה. אך תרומה גדולה יותר הייתה של דאלי, אשר קיבל מקוסם ביער מכחול קסמים. באמצעות המכחול הוא צייר את ציור השעונים הנוזלים המפורסם שלו, מה שהאט את רצף הזמן חלל ויצר וואקום זמני בכל אזור המזרח התיכון לתקופה מסויימת. כך יכלו המפיקים לצלם מאות פרקים כשמחוץ למזרח התיכון הזמן לא נע. מצד שני, אותו וואקום בזמן גרם לישראל להישאר בלבנון 18 שנה, אך אין תלונות.
בין 1993 ל-2018 הסדרה הייתה בהפסקה, זאת משום חטיפתו של צ'אק נוריס, הבמאי לשעבר, על ידי חייזרים. ההפקה הופסקה ושני הבמאים הנוספים שהיו חבריו הקרובים של נוריס יצאו למסע ומתן על החזרתו. בתמורה הם הציעו לחייזרים את רון ארד, והוא נשלח אליהם אך עצר בדרך כדי לאכול חומוס בביירות ומאז לא נצפה. החייזרים האמינו שניסו לעבוד עליהם, וכשביתו את המסע ומתן אלא אם יקבלו את כל פקידי השירות של HOT כבני ערובה. כמובן שמיד נשמעה קריאת רווחה בכל העולם, והאחראים על מו"ם אמרו "למה לא אמרתם?" ומיד הביאו כבני ערובה את פקידי השירות של HOT. זה לא עבד. כלומר, עם החייזרים זה כן עבד כי הם חידשו את המו"ם, אבל HOT המשיכה להתקיים ולכן זה נחשב כהפסד למין האנושי. עד שנת 2018 לא שוחרר נוריס, ולכן הסדרה לא הומשכה. הפסקת הסדרה לפרק זמן לא ידוע הובילה בראשית העשור השני של המאה העשרים לגל מחאות בעולם הערבי, שנקרא לימים האביב הערבי בגלל שהיה נעים בחוץ (לקריאה נוספת ראו פרק "ביקורות").
הסדרה חזרה לשידור עם שובו של נוריס לכדור הארץ, ונרשמו נתוני רייטינג של למעלה מ-100,000,000 צופים[7], שזה 99,999,999 יותר צופים ממה שהיה אי פעם לערוץ הראשון, אפילו שהוא היה הערוץ היחיד! ההכנסות הסופיות של הסדרה בתקופה זאת עמדו על יותר מכל כספי המיסים בארצות הברית. בשלב זה כבר נקנתה הסדרה על ידי התאגידים BBC והליכוד TV, שניהם איילי תקשורת בינלאומיים, והסדרה הגיעה ותורגמה למאות שפות: הסדרה שודרה בבוטסוואנה, לאוס, צפון קוריאה, גרינלנד ואפילו שדרות[8]!
ציוני ביקורת רשמיים | |
---|---|
IMDb[9] | 10\10 |
Rolling Ston[10] | 10\10 |
United Nations[11] | 10\10 |
Vilige Voice[12] | 10\10 |
Tinkerbel Today[13] | 10\10 |
Haaretz[14] | 10\10 |
Sou Poulo Offical Chart[15] | 10\10 |
The Intergalactic Empire Week[16] | 10\10 |
Marker Week[17] | 10\10 |
USA TODAY[18] | 10\10 |
Take Zianid And Die[19] | 10\10 |
FOFOFO[20] | 10\10 |
ביקורות
הסדרה זכתה לביקורות ותשבוחות מכל קצוות העולם עם יציאת הפרק השני בשנת 1972 (הפרק הראשון היה קצת חלש).
שידורים באיראן
אפקטים מיוחדים
בתרבות
ספין-אופים
ראו גם
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ א. ב. סטנלי, שמי הוא לא יהושוע, אוטוביוגרפיה בהוצאת מחשבון הקסמים בע"מ, ארצות הברית, עמ' 65
- ↑ טקס פרסי האוסקר בקטגוריית אימה לשנת 1978, האתר הרשמי של משמרות המהפכה
- ↑ "נחמיאס לא לעזוב!" - עשרות מפגינים בכיכר תחריר שבקהיר עקב עזיבתה של חני נחמיאס את סדרת האימה הידועה 'החיים', באתר המקוון של הארץ.
- ↑ מועמר קדאפי התאבד אתמול בעקבות עזיבתה של חני נחמיאס את הסדרה הידועה 'החיים', באתר ידיעות אחרונות
- ↑ רוצים שהאריסון פורד יגיש לכם טוסט במאתיים שקל? כתבה באתר Yes
- ↑ צ'אק נוריס, הייתי במאי והייתי סרסור, אבל תמיד אהיה אני, הוצאת משגב, עמ' 564
- ↑ This Is a Note In English, Like In Wikipedia - The UN Offical Website
- ↑ מסתבר שבשדרות יש שירותי כבלים! זה חדש - כתבה באתר Ynet
- ↑ ביקורת באתר הרשמי, מאת שרה נתניהו
- ↑ ביקורת באתר הרשמי, מאת שמעון פרס
- ↑ ביקורת באתר הרשמי, מאת שימי שמשוניהו
- ↑ ביקורת באתר הרשמי, מאת ממשלת מצרים
- ↑ ביקורת באתר הרשמי, מאת עומר מסמרים בע"מ
- ↑ ביקורת באתר הרשמי, מאת שמאלנצ'יק הגולנצ'יק
- ↑ ביקורת באתר הרשמי, מאת מיפ מור זיפ
- ↑ ביקורת באתר הרשמי, מאת ג. יפית לא עלינו
- ↑ ביקורת באתר הרשמי, מאת מנכ"ל אזור התעשיה כפר סבא
- ↑ ביקורת באתר הרשמי, מאת ברק חוסיין אוסמה
- ↑ ביקורת באתר הרשמי, מאת המתאבד המצוי
- ↑ ביקורת באתר הרשמי, מאת עציץ